אם לא היה לי אותם, ואם לא הייתה לי את המסגרת הזו עם כמה שקשה לי איתה ועם כמה שלפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה להרשות לעצמי למצוא את המפלט שלי מהמציאות הקטנה שנשארה לי כנראה שהייתי מאבדת את זה לחלוטין.
במילא הגבולות של מציאות נורא מעורערים וסף הגירוי מתקצר והזמן מתבלגן והמחשבות מטרידות ומצבי הרוח לא הגיוניים וכבר לא ממש ברור מהי התפיסה הנכונה ואיזו השקפת עולם נכונה, קשה להבחין בין מה שטוב למה שרע ורק עושה טוב ואולי אנשים אומרים שפתאום הכל ברור יותר ונחשפים לאיזושהי מציאות נכונה יותר ואמיתית יותר מזו שכולם מסוגלים לראות אבל בסופו של דבר זה אפילו מדכא ומוביל ללופים אינסופיים של שאלות שנותרות ללא מענה ומובילות לתסכול שלא נגמר והצורך לדעת ולהבין את הכל טוב יותר כשבשורה התחתונה מבלי להתיפייף אנחנו בסך הכל חיות שנשלטות על ידי היצרים שלהן ולא בנויות למונגמיות ולא בנויות לאהבה ארוכת שנים ובאיזשהו מקום רק מחפשים את הדבר הטוב הבא עד שלא נהיה מסופקים ממנו יותר.
שלושה ימים של הזיות מובילים לשריטות עמוקות וסיוטים לא נגמרים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
