כשמישהו קרוב מת, הדברים נכנסים לפרפורציות, פתאום שום דבר קטן לא נראה באמת חשוב, החיים בעדיפות עליונה.
עכשיו כשאני כבר שני צעדים עמוק יותר בתוך היער, זה כאילו מישהו מת לי.
שום דבר לא חשוב, מה זה משנה איך אני נראית וכמה אני שוקלת?
מה זה משנה עם איזה חברים אני מסתובבת ועם מי אני מזניחה את הקשר?
אני עובדת כדי לממן את העצים ואת האדמה.
אני חיה מהיד לפה כי אין הרבה.
צריך לחכות שיהיה ולפעמים זה לוקח זמן, ואז אני פשוט בעולם אחר.
כשיש זה כבר לא אותו דבר, אני מתרגשת כי חיכיתי, אבל לא מפחדת כי זה כבר נורמה.
זה גם לא עושה לי כלום, אתם מבינים?
אני צריכה צעצועי מין, אני צריכה מהאף ולא מהפה, אתם מבינים?

עכשיו כשאני כבר שני צעדים עמוק יותר בתוך היער, זה כאילו משהו מת בי.