אני מאבדת את זה לאט-לאט, לא מרגישה שיש עוד טעם לכלום
כן, זה מאוס, שומעים את זה צץ פה בכל חור שני, אבל זה מעניין לי את הזין
החזייה שלי משמשת מקום מסתור נהדר לחפיסות כדורים (לבלוע ולבכות), לחפיסות שוקולד (לאכול ולהקיא) ולכיסוני גבינה (להחביא ולזרוק)

מה שאני עושה כדי להיות אמיצה זה:
לקחת המון המון אחריות בעבודה, ואז אם אני מתה- דפקתי בדרך עוד אלף אנשים
אז אני לא בולעת, כי אני לא סוציומטית, נכון?

תחזיקו מעמד
(לא)