כשהספינה שלך טבעה ואתה תקוע עמוק במים, מרחק אלפי קילומטרים מהחוף, אתה היחיד שיכול לעזור לעצמך כרגע
יש לך- ברוך השם- זוג ידיים וזוג רגליים, ועם זה תסתדר עכשיו כדי להגיע אל החוף
אבל הדרך כל כך ארוכה שאתה חייב למצוא דרך לעודד את עצמך מורלית כדי לא להתייאש
אז מה אתה עושה?
בוחר נקודות ציון בדרך, נגיד איים קטנים או חתיכות שבורות מהספינה
וכל פעם אתה מתרכז רק בהם, משנן בראש שוב ושוב: "רק עד האי הכחול. רק עד אליו וסיימנו"
אין לזה סוף, לקטע. אני רק יודעת שזה קשור לנעם
שזה עוגן שמחזיק אותי, משהו שאני רואה במרחק וחושבת כל שבוע מחדש שהפעם- כשאגיע לשם- זה יהיה סוף המסע
אבל כל פעם הרוח Literally בורחת לי מהמפרשים
אני מגיעה ומתאכזבת
אין סוף ואין נעליים
אני עמוק בתוך אוקיינוס ענק ומזדיין והראש שלה צף בכל מקום ומאכיל אותי בדולוזיות חיוביות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זהירות.