זה אידיוטי, לכתוב דווקא בפלטפורמה הזו, אבל אני מתביישת לשלוח לך הודעה בפרטי ואני מרגישה אמיצה יותר פה.
אולי את בכלל לא יודעת מי אני, אבל כולי תקווה שתביני מההקשר.
אני מצטערת ששוב איכזבתי.
אני מצטערת שהצעת לבוא לפה במסגרת הטיול עם הפקולטה, התלהבתי כל כך, הבטחתי להחזיר תשובה ונעלמתי. כמו תמיד.
אני מניחה שאין משהו שאוכל לעשות כדי להחזיר את האמון שלך בי.
זה קרה כבר כל כך הרבה פעמים, שאני מרגישה שזה אבוד מבחינתך.
אבל אני כותבת כדי שאולי תסלחי לי, אבל בלב שלם, כי זה מעיק עליי ואני לא רוצה להמשיך ככה.
בגלל זה ניתקנו קשר, אני יודעת, כי אני גרועה בלתחזק את יחסי האנוש שלי אבל מצטיינת בלהיעלם.
רציתי שאולי תביני, שאני אנסה להסביר, כמה קל לי לברוח למקום המוכר שלי כשאני פוחדת או מתביישת. זה הפאק שלי, זאת המחלה שלי.
לא יודעת כמה זה נגע בך, אולי נפלתי על אוזניים ערלות שנמאס להן לשמוע הבטחות. 
כל מה שאני רוצה זה לשמוע ממך, לדעת שאיפשהו בלב את עוד שומרת לי חסד מהתקופה שבה היינו מדברות הרבה, ולא זוכרת אותי רק מהטעויות שלי.
את מוזמנת לשלוח לי אסאמאס או וואטסאפ, שאדע שקראת, ובייחוד כדי שנוכל ליישר קו לגבי הרגשות שלך בעקבות הפוסט.
ושוב סליחה.