|
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
לזונה שלי
היי מאמי, נשמה קטנה, מלאך ענוג וקסום;
רק רציתי לאחל לך
א. שתעלי בחזרה ובייסורים כואבים כל קילו וקילו שהורדת
ב. שתבלסי כל פירור שהקאת
ג. שתעמדי שעות מול המקרר הפתוח
ד. תקפאי מולו מקור
ה. תדחפי לפה כמויות עתק של אוכל
ו. תבזבזי מאות שקלים
ז. לא- אלפי שקלים
ח. על אוכל
ט. וכשהוא יידחף בבהמתיות במורד גרונך ויגיע לקיבה
י. הוא ישקע שם לנצח, בלי לעלות לעולם
יא. שידפקו לך כל הרפלקסים למעלה והחוצה, אמן
(לא משהו מסוכן חלילה)
יב. ושלאט לאט
יג. בלי שתשימי לב
יד. תתפחי בתוך כל הבגדים החדשים
טו. והכפתורים יתפקעו ויעופו לעזאזל
(אין קשר לאף אחד מהפוסטים הקודמים)
| |
מכל מלמדיי השכלתי
שמחת החיים הזו, המוטיבציה, ההנאות הקטנות
האחווה המשפחתית הזאת, היכולת למצוא כל יום סיבה למסיבה
הלארג'יות, הצחוק, הקבלה והנתינה
הכל אני לוקחת ממך, מאמצת לעתיד, מאחלת לעצמי שאצליח גם.
אבל הכי הכי ויותר מהכל- את היכולת הזו לתחזק את כל המשפחה, להיפגש שוב כולם פעם אחר פעם עם חיוך גדול על הפרצוף, עם רעיונות מקוריים ויצירתיים, בהשקעה ועם המון אהבה, קבלה של כולם וזרועות פתוחות לחבק ולהכניס את מי שרק אפשר לחיבוק החם הזה.
| |
ארונות
זה באמת לא בקטע מתנשא, אני ממש לא מזלזלת ולא מקלה ראש בעניין,
אני רק אומרת שאם עד לא מזמן הייתה אופנה של הפרעות אכילה ויציאה מהארון כ"בולימית" או "אנורקסית" ובעיקר "EDNOS"
אז היום זה בעיקר הצהרות על אחת משלוש וסיפורים שנשמרו בבטן על אונס בגיל 11
אז אני אומרת לעצמי- אלוהים אדירים, אולי אם לא ניצור קרקע כזו פורייה לא יצמחו כל כך הרבה גידולים?
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זהירות.