לגמרי לא ייתכן שבמשך שנתיים שלמות אני אבלע באופן עיוור את כל מה שדוחפים לי לפה, פשוטו כמשמעו לא מוכנה יותר לקרוע את עצמי בחד"כ ולהקפיד על תזונה בריאה אם בסופו של היום אני מרוקנת לתוכי כמויות עתק של זבל פסיכיאטרי אין ספק שביום מן הימים זה יהיה חומר שימושי, אז אולי שווה כבר להתחיל לאגור!
אני לא זומבי מתוכנת שפיתח תלות בתעשייה שמגלגלת מיליונים על חשבוננו; אני אישה חזקה ועצמאית שמתמודדת בכוחות עצמה עם הבעיות שלה.
זה באמת לא בקטע מתנשא, אני ממש לא מזלזלת ולא מקלה ראש בעניין, אני רק אומרת שאם עד לא מזמן הייתה אופנה של הפרעות אכילה ויציאה מהארון כ"בולימית" או "אנורקסית" ובעיקר "EDNOS" אז היום זה בעיקר הצהרות על אחת משלוש וסיפורים שנשמרו בבטן על אונס בגיל 11
אז אני אומרת לעצמי- אלוהים אדירים, אולי אם לא ניצור קרקע כזו פורייה לא יצמחו כל כך הרבה גידולים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זהירות.
