זה לא אותו הדבר,

מלבד הגעגוע.

למשהו רגוע, לשיר מהעבר הלא רחוק.

שנה, של קושי מעיק.

אני לא באמת מסוגלת לשכוח אותך,

כמה שלא תרצה עד שלא יגיע מי שימלא את הבור שנפער מחדש , אותו אחד שהצלחת למלא בעצמך, לא אצליח לשכוח ממך.

אתה עדיין במחשבות שלי, עדיין בשירים שלי, כל יום.

אתה עדיין שם;

וכלום לא יעזור- 

לא משנה כמה קראשים יהיו לי בדרך, להתאהב שוב במישהו, כמוך, יקח לי המון זמן.

אבל המרחק מגעגוע, הוא המרחק משיגעון.

ומי יזכור כשלא תהיה פה? אני, בעיקר אני ...

עוד מעט שנה שלא התראינו, זה מפחיד ביחס לשעות והימים השלמים שהיינו נמצאים יחד.

זה מצחיק, זה ממש ביומולדת שלי, הפעם האחרונה שקיבלתי ממך חיבוק, והבטחת הבטחה מיותרת של "נהיה בקשר", אני עדיין זוכרת לך את המבט בעיניים.

ובמשך כל הפוסט הזה אני שומעת בפעם הרביעית את נעים עכשיו, כי זה לנצח ישאר השיר שלנו, ומעניין אותי אם גם אתה חושב עליי לפעמים, כשאתה שומע אותו, או חושב עליי בכלל, מעניין אם אתה זוכר אותי, או שמצאת לך מישהי אחרת.

רק מהמחשבה עולות לי דמעות.

נ.ב- קראתי את העותק של המכתב שחרור שלך, עם הסנטימנטליות המיותרת שלי השארתי אצלי את העותק הראשוני, למקרים שאצטרך לבכות.

אני מרגישה את הלב מתפוצץ לי, אני רק רוצה חיבוק ממך, וזהו.

אז אולי עכשיו,

אם תפסיקי לחשוב

יתבהרו השמיים

מעלייך.

אני מבטיח לך 

שהשמש תזרח

גם עלייך.

אני לא מצליחה להפסיק לחשוב כשאני שומעת את השיר הזה.

כאילו מישהו כתב אותו עליי, אבל לא.

הכל נורא שחור לי לאחרונה, השמש לא זורחת;

וזה מצחיק אותי בכלל שאני מחפשת בכלל את השמש הזו, כי אני אדם של חורף, חורף ואפרוריות, אחת כזו שתמיד הרגישה איך החורף גורם לה לחיות!

כנראה שהשמש הזו היא משהו במובן המטאפורי, אני צריכה משהו שיאיר מעליי, אותי, למרות שנורא בא לי כבר להשוויץ במשקפי שמש החדשים שלי.

אני לא יודעת גם אם זה הצורך בזוגיות, וכן! זה צורך, כי נמאס כבר מהלבד, ויהיו חכמים שיקומו ויגידו שאין להם מושג על מה אני מדברת, אבל אתם לא מבינים.

או הצורך בכלל בסביבה חדשה.

אני מרגישה שאני צריכה פילינג, לחידוש התאים המתים, של הנפש שלי.

נ.ב- גל אתם שואלים?

כן, מצאתי לעצמי מישהו חדש שמעסיק לי את הבפנוכו. אחרי מאור, אחרי בר .... לא רציתי להגיע שוב למקומות האלו, אבל הנה, יש כריזמטי, סוחף, מצחיק ואדיש- חדש, שגורם לי לחשוב אולי ...

זה הולך להיות קשוח.