תגיד,

אתה זוכר את הטוב?

זוכר חיבוקים? זוכר נשיקות?

כי כן היו רגעים

דפיקות לב ותשוקות.

תגיד עכשיו דוגרי,

זוכר את הקריזות? זוכר את הריבים?

זוכר שהלכנו ברחוב כועסים?

מסתכלים בקנאה על זוגות אוהבים

זוכר את המילים הטובות?

איך קיווית לשמוע תודה.

זוכר שבכיתי בשקט בסתר בפינה של החדר ואיש לא ידע?

הם מדברים איתך עליי כל המשפחה וכל החברים שלך.

אני יודעת שאהבת אותי,

אהבת כמו שלא אהבת בחיים שלך,

אבל החיים חזקים מאיתנו ונתת לגשר ליפול.

דיברת כמו ילד כועס ודפוק שהיית קנאי וחסר ביטחון

בגדול

אין אמא ואבא

אין חשק לכלום רק גאנג'ה וטבק

ואני מתארגנת כל ערב על שאכטה כאילו החיים שלי סבבה.

חיפשתי את הדרך לחתוך ממך מבלי לצאת הפוגעת, זוכר התקפי חרדה ולילות לבנים שחשבתי שאני משתגעת.

אהבתי אותך בכל רגע נתון גם כשעשית לי דווקא

ריפאתי את הלב השבור שלך

ואתה בתמורה נעלמת.

אני לא יודעת מה, אני לא יודעת למה?

אבל כל הזמן הזה, הייתי לבד.

(נצ'י נצ)

ואיכשהו, הוא כמעט מדוייק.

אני לא מצליחה לכתוב וזה מעיק עליי.

זה יושב לי על הלב, המילים רק מחפשות את הפתח שלהם החוצה, זה פשוט לא יוצא.

כביתי, בזכות הניסיון שלי.

כביתי לגמריי, עכשיו אין מילים שיאירו עליי.