ממש בא לי לחזור לכתוב.
קראתי את שני הפוסטים האחרונים והם ממש עשו לי חשק. (כן, גם חשק למחוק אותם כי הניסוחים שלי לא היו לגמרי מוצלחים בלשון המעטה.)
עוד אז כתבתי כל מיני התחלות של דברים פה, אבל הן לא היו ממוקדות ולא ידעתי לאן לקחת את הסיפורים שלי אז הם נשארו קטועים.
זה קצת מגוחך, אבל לפעמים כתבתי לעצמי בנקודות איך להמשיך, ובפעם הבאה שהתפנתי לכתיבה כבר לא הבנתי מה רציתי מעצמי. ממש חכמה.
אני לא חושבת כרגע שאני אכתוב סיפור בהמשכים כי גם הקודם היה לי קצת מאולץ אחרי הפרק השלישי או הרביעי. אבל זה היה ניסיון טוב, אני חושבת.
למדתי קצת ממה אני מרוצה מעצמי וממה פחות.
מקווה לא לשכוח את המטרה הזאת בין כל מיני מטרות שהצבתי לעצמי לאחרונה.
בברכת אמן שנתראה בקרוב,
אני.
עריכה:
קראתי גם את הסיפור שכתבתי. והאמת? הוא הרבה פחות נורא ממה שחשבתי אז.
קראתי גם טיפה תגובות. אולי לא כדאי לפסול על הסף עוד סיפור כזה.
קצת מוזר לי לקרוא את כל זה פתאום. אני כבר לא קוראת בעיניים שמחפשות שגיאות כתיב או ניסוחים לקויים, בעיניים שמנסות לשפר קצת את הסיפור. קראתי כקוראת אורחת מן השורה (האמת שחצי מהסיפור בכלל שכחתי אז זה לא היה קשה), ולא סבלתי.
יש בחווית הקריאה הזו משהו שונה ומעניין. כי זה גם שלי אבל גם חדש לי.