הקוקיה

רק אחרי שפגשתי אותה, את נטע,הבנתי שאנורקסיה היא מחלה נפשית שגורמת סבל נוראי.

״בוקר טוב״, תגידו.

״איפה בדיוק היית עד עכשיו?!, לא ידעת את זה?״

אז זהו.

שלא ממש.

אפשר להגיד שבתור אחת שכל החיים נלחמת בעודף משקל, אפילו קנאתי בהן, ברזות האלה.

איזה כוח רצון יש להן אלה, הייתי אומרת לעצמי.

איזה כייף להן.להיות כזאת רזה, זה פשוט להיות יפה. יפיפיה.

ורק אחרי שהכרתי את נטע,הבנתי שכמו שהמשקל הדיגיטלי מאיים עליי,

גם לה הוא ״עושה פרצופי אימה״ מקצה החדר.

שכמו שאני מתעבת את שומרי משקל והשקילה השבועית,

ככה היא שונאת את התזונאית של בית חולים.

שגם היא מסתכלת על הצלחת ומתייסרת. 

שגם לה יש ייסורי מצפון על כל ביס.

שרע לה.

אבל הכי אבסורד-

שהיא התחילה במאמץ אדיר להיות שלמה עם הגוף שלה,

אבל היא בשום שלב, וכנראה לעולם לא תאהב אותו.

כמה שהיא רזה עכשיו, היא תמשיך ללכת עם בגדים רחבים ולהתבייש בגוף שלה.

בדיוק כמוני- השמנה.

אז מה ההבדל ביננו תשאלו?

ההבדל הוא, שאני לא אמות.(בסוף כן, אני יודעת...אבל...)

אני ארד ואעלה במשקל, ואתכווץ ואתרחב כמו אקורדיון, ואמשיך להאשים את כל העולם והגנים, כולם חוץ מעצמי,אבל לא.

אני לא אלך עד לקצה בשביל לרדת במשקל שלי.

אבל נטע, נטע תרעיב את עצמה עד מוות. נטע לא תעצור. 

נטע כלכך שונאת את הגוף שלה, שהיא רוצה להעלם.

פשוט כך.

לפני שפגשתי את נטע,

גם תמיד חשבתי שאנורקסיה מתחילה מדיאטה רגילה, כי הבחורה רק רוצה לרזות.

אבל נטע סיפרה לי שאצלה זה התחיל אחרי שהשכן אנס אותה בגיל שש עשרה.

היא הרגישה רע עם עצמה. אשמה.שהיא פיתתה אותו.

והכי נורא- היא פחדה נורא לספר.

אז היא רצתה למות. אבל לא באמת.היא רצתה שיעזרו לה. שיקשיבו לה.

אף אחד לא ידע ואף אחד גם לא יבין,

שעכשיו היא התחילה לתעב את הגוף שלה שהפך מקולל בעיניה.שהיא שנאה נורא את זה שהיא איבדה עליו שליטה.

אז החזירה לעצמה שליטה בעזרת האוכל.

ככל שהיא שלטה במה שהכניסה לפה, ככה היא הרגישה שהיא שולטת חזרה בגוף שלה.

כשהיא הפכה רזה מאוד, הסביבה התחילה להבין שמשהו לא בסדר.

אחרי שהיא הגיעה לתת משקל, והפסיקה גם לשתות- היא אושפזה במחלקה סגורה שם היא הייתה מחוברת לעירויים 24 שעות ביממה.

דיברו איתה.טיפלו בה. ניסו לשכנע אותה שתחזור לאכול, אבל היא כבר לא הייתה מסוגלת פיזית ונפשית.משליטה מוחלטת בגוף לחוסר שליטה טוטאלי.

עד שהמוות יפריד בינה לגוף שלה שהיא כל כך שונאת.

נטע עברה מאז הרבה.

היא הייתה מאושפזת במחלקה בתל השומר שמיוחדת להפרעות אכילה,שם רק למדה מיתר הבנות איך ״לתחמן״ את המערכת, ובכל זאת להמשיך ולרזות.

נטע סיפרה לי שהתחרות בין הבנות שם מי תהיה יותר רזה גדולה יותר.

אז נטע התחילה טיפול פסיכולוגי. אינטנסיבי. שם היא דיברה.במקביל היא מצאה מקור תמיכה, ולאט לאט החלה להשתקם.עדיין כשהיה קושי, מיד היא הפסיקה לאכול ולשתות והייתה מתאשפזת.

אבל נטע חיה. והיא נלחמת.

נטע אפילו השתתפה בפורום תמיכה לבנות כמוה באינטרנט, ושאבה מזה המון סיפוק וכוחות.זה עזר לה להתגבר על המון דברים.

אז לי ולנטע יש דברים משותפים.שתינו נלחמות אחרי אשפוז.ולשתינו יש בעיות.

אבל כמו כולם בעולם-

ברור לנו שצריך לחיות.וזה הישג אדיר.

במיוחד בשביל מי שהיו כל כך קרובות לקצה-

כמונו.

       מאז הכרתי הרבה בנות עם הפרעות אכילה.כל אחת והבעיה שלה.כל אחת והאופי שלה.

       אבל היו גם כל מיני דברים משותפים,ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב כמה תובנות.

      ( וכמובן- זה נוגע גם לגברים. אבל סלאשים לא ממש הקטע שלי, אז העיקר הכוונה...)

אז אם יש לכם חברה או בת, או קרובת משפחה עם הפרעות אכילה, דעו לכם שהיא פשוט רוצה שתהיו שם בשבילה.

שתאהבו אותה בלי תנאים, ותגידו לה את זה.

יש כלכך הרבה דברים שמסתתרים מתחת לחוסר אכילה ושתיה,שמשפטים כמו-

״קחי את עצמך בידיים״ או-

״ככה את יותר מכוערת, תשמיני״

רק יעשו עבודה יותר גרועה.

אל תתייחסו להפרעה.

תתייחסו לאדם שהיא.

בררו איתה איזה עזרה היא הייתה מעוניינת לקבל,ותהיו שם בשבילה.

והכי חשוב, אל תפסיקו להגיד לה שהיא יקרה. יקרה לעולם.

שאין עוד נשמה כמוה בעולם, ואתם אוהבים אותה.

ולעצמכם תזכירו ברגעי המשבר-

שרק אדם מת מתאפיין במוניטור בקו ישר. אדם חי הוא עם עליות וירידות.

כי באהבה ננצח!!

didi s

 

וכמה מילים, אפילו דיי הרבה

למשפחה של קרין באומן.

תראו, הבאתם את עניין האנורקסיה למודעות,

וזה יפה.

אפילו יפה מאוד.

 

אבל זה נורא לא טוב ויפה

שהכנסתם לבחורה לראש (או שנכנס לבד, ואתם מעודדים)

שרק מחלקה אחת בארץ תעזור וצריך לחכות שיתפנה מקום.

 

זה לא עובד ככה...

 זה לא פייר!

הבחורה סובלת.

אל תפחדו לאשפז אותה במחלקה סגורה (ויש טובות!)

ובמקביל שתתחיל טיפול פסיכולוגי טוב.

יש אנשים שמתמחים בזה.

אל תגרמו לה להתענות.

כי כל יום-

זה המון, אבל המון

דקות של סבל!!

 

באתר "מקום"

ובאתר "תפוז"

תוכלו למצוא פורמים של תמיכה בנושא הפרעות האכילה,

לכל המעוניינות.

 

בהצלחה!!!