הקוקיה

תודה לכם. מכל הלב:

לאחי:

אני: "אוף... נמאס לי מהחיים האלה! שמישהו יעזור לי עם המחשב הארור הזה!!!"

מיכאל (אחי הקטן): "אז תתאבדי."

אני: "מה תתאבדי?! למה הכנת לי כבר הספד?"

מיכאל: נראה לך? אני אוריד משהו מהאינטרנט אם וכאשר זה יקרה."

אני: "ככה? הספד מהאינטרנט? לא תשקיע בי אפילו במותי?"

מיכאל: "עזבי אותך, מימלא אף אחד לא יקשיב..."

לאחותי:

אני: "אוף! כואבת לי הבטן! עוד הפעם הגיע הזמן הזה בחודש, למישהו יש כדור?"

אחותי: " כדורגל יעזור לך?"

אני: "כחחחח... ממש מצחיק!. את יכולה לארגן לי משהו?"

אחותי: " אין לי כוח. אבל פעם הבאה שיכאב לך תמסרי לרחם שלך שאני יודעת איפה הוא גר..."

הודעת טקסט שקיבלתי שבוע שעבר מאחותי:

"היי! איזה כייף שאת באה שבת.

ממש התגעגעתי לאייפון שלך.

אה כן. וגם קצת אלייך."

ולבנות שלי:

הבת שלי(בת 6): "אמא! רק שלא תמותי!.

אני: "למה? עד כדיי כך את דואגת לי?"

היא: " אני לא רוצה לשבת שבעה. זה משעמם!"

יום המעשים הטובים...

למה זה לא שנה, למה?

(וכן אני יודעת. אני קוטרית רצינית. אבל אפילו את הפרחים הוירטואלים הקדישו לצה"ל ולא לי!

 זה פייר תגידו???)