הקוקיה

היום החלטתי שאני לא יכולה יותר להיות לבד.

לא. לא החלטתי לצאת עם מישו.

החלטתי לצאת למועדון אנוש.

כן. אני גם לא מאמינה שנשברתי.

אבל זה הצעד ההכרחי אחריי שהסכמתי ללכת למסיבת ל"ג בעומר

של החבר'ה בדיור המוגן-

זהו.

אני חלק.

(זה רק אני,

או שכל הפוסטים האחרונים שלי הם בכי ויבבות על מר גורלי?)

ובמילים אחרות: 

צריכה עידוד!!!