בערב שבת, אמא שלי הייתה אצל סבתא שלי שגרה צמוד אלינו,
ונכנסה הביתה אחריי שכבר אבא ירד מבית הכנסת.
המראה שנגלה לעניה היה כזה:
אבא עומד ליד הכסא שלו עם האורח הקבוע ושר "שלום עליכם".
אני,אחי הקטן, אשתו ואחותי הקטנה עומדים בקצה הסלון (יותר קרוב למטבח) וחצי מדברים חצי שרים.
וגולת הכותרת- אחי יושב על הספה עם רגליים על השולחן, ספק ער ספק ישן.
חמתה של אמא בערה בה.....
היא התחילה להתעצבן, ולמרות שכולנו (למעט אחותי) חצינו את רף ה-18 ממזמן, נורו חצים, נשמעו צעקות,
ואף אנשים מסוימים קיבלו הוראה חד משמעית שלא לשבת איתנו ליד השולחן.
כמובן שזה הוביל לריב גדול, כי שוב- כולם כבר גדולים ולא ממש מקבלים הוראות כמו ללכת לחדר בהבנה,
במיוחד אחי בן ה23 שישב שם עם אשתו... וניסה להסביר לאמא שדי. גדלנו. ושתרגע.
ואמא מצדה ניסתה להסביר שדי. גדלנו. אנחנו כבר יותר על תקן אורחים. אז כדי מאוד שאת הנימוס לא נשכח בכניסה לבית.
בסוף נרגעו הרוחות. וישבנו כולנו לאכול.
עד המריבה הבאה....
שבת אחה"צ.
אני ואמא שלי יוצאות להליכה.
ומתחילות לדבר.
אמא כמובן מיד מתחילה לדבר על מה שקרה בערב שבת.
ואני?
שותקת.
אמא: "אני לא מבינה אתכם. מה יש לכם נגדנו. אני סה"כ מנסה שיהיה טוב."
ואז, אז היא שולפת:
" כל הילדים הנשואים שלי, שעכשיו עם ילדים, שפטו אותי בלי סוף כשהיו קטנים.
ועכשיו, אני לא רואה דגם הורות מוצלח יותר, אצל אפחד מהם!
כולכם חורקים שיניים עם הילדים.
אז מה אתם רוצים ממני? מה?!"
ואני?
חושבת לעצמי....
וואלה...
כמה כעסתי עליהם. כמה אני עדיין כועסת עליהם.
ומה הדגם הורות שלי?
הבנות שלי רואות אותי פעם בשבוע לשלוש שעות, ומדברות איתי בטלפון.
זהו.
זה הדגם הורות הכי מוצלח שאני הצלחתי להפיק מעצמי.
גרושה. הבנות אצלו. גרה רחוק. וזה מה שהצלחתי להשיג בשבילנו בנתיים. בשנה הקרובה. עד שההסכם ישתנה.
כרגע, הן עוד קטנות.
עוד אין מקום לכעס. הן עוד לא מביאות אותו.
אבל כשהוא יגיע....
והוא יגיע....
מה אני יקבל על הראש?
מה הן יגידו?
מה אני יגיד?
ואז אמא קוטעת את הרהורי-
"אתם שוכחים, שהורים עושים הכל מתוך רצון שיהיה טוב.
אף הורה, גם אם הוא מרביץ לילד, לא עושה את זה במטרה להרע.
כולם חושבים שזה הטוב לילד."
וזאת הייתה הפעם הראושנה שבאמת הסכמתי עם אמא שלי.
כנראה שיש אמת באמרה-
"חכה חכה...הילדים שלך עוד יעשו לך בדיוק מה שאתה עושה לי!!!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
didi s