האנורקסיה שלי.מחלת הנפש שלי.

לאן ללכת?

יש כל כך הרבה דרכים פה לפניי,

לא כולן יהיו רלוונטיות או תקפות למשך כל חיי

לאן כדאי לי ללכת?האם לבחור בכולן,או להתמקד באחת ספציפית?

האם זה קשור לאמת שלי?ואיך לדעת מה הכי טוב לי עכשיו?

זה באמת עניין של להקשיב ללב,או שיש יותר ומעבר לזה?

האם זה העולם שמאלץ אותנו להשתעבד לחיי השגרה,ולרוטינה הזו שיכולה להוציא אותי מדעת?

ומה זה העולם הזה,כך אנחנו מכנים אותו

מה הוא בכלל?ממה הוא עשוי,מנטלית?האם יש בו חלק מנטלי?ואם כן איך הוא משליך עצמו עלינו?

מה אנחנו בכלל?ומהי מהותנו בעולם?

כ"כ הרבה שאלות עכשיו,אין מישהו שיכול להשיב עליהן.

אני מניחה שאמשיך לתהות בהן במשך כל חיי.

עד ואם אגיע לתשובות לשאלות האלו ולחלקן,איך אני צריכה לפעול?יש שיטה מסוימת או שזו רק למידה בעל פה?

האם להציב חומת רגשות באמת עוזרת?ואם כן אז למי?

אני מניחה שלכל דבר ועניין יש את הפלוסים והמינוסים שלו כאובייקט בפני עצמו.

אני מניחה גם,כי גם אם אהרהר בכך שעות אין תשובה מדוייקת חד משמעית של כן לא כלפיי השאלה הזו,כמו רבות אחרות.

כנראה שאני פשוט נמשכת אל התחום המופשט הזה,הלא ברור,הלא מוגדר.התחום הזה שכל אחד יכול לקחת לעצמו ולראות אותו כראות עיניו.

הגלקסיה הבלתי נראת הזו שיש לה כוח על טבעי חזק כל כך.הלב שלנו.הרגשות.אגדות,סיפורים

שירים ומוזיקה...ללכת עם הזרם?להתעסק בפילוסופיה?

הרי אני לא כמו כולן.זו לא אני.

אבל איך לתת לאור שבי לצאת,בדרך הייחודית שלי?להיות אני?אבל הורסים הרי אנשים כמוני,

כנים לגבי הרגשות שלהם,מוצגים ללעג בקרב חברות שונות...האם כדאי?מה הסיכון?

האם יש עוד אנשים כמוני,אי שם?