הפוסט הזה הוא לא למען שחרור עכשיו,אלא הוא בשביל עצמי בלבד.קטע משיחה עם תובנות שגרמה לי להביט על דברים בצורה מעט אחרת.
אקרא את השיחה הזו,בכל פעם שיעלה לי צל של ספק לגביו.
תוך כדי השיחה,אני מתוודה במשהו שאף אחד שמכיר אותי היום למעט אנשים ספורים כמו אמא שלי ואני-לא יודע.
בגלל שהבלוג הזה אנונימי,אקרא לחברה הזו טל.
טל:"זה גם מה שאת צריכה לעשות אהובה.את חייבת להתקדם.להיתקע בעבר לא עושה טוב.
מגיע לך כל כך הרבה טוב.הוא זבל."
אני:"ביום שבת אני אצא ואשתה ואני אתמסטל.זה מה שאני יעשה."
טל:"אל תשתי הרבה מידי.בסדר?לא רוצה שתרגישי רע אחר כך.רוצה שתהיי מודעת."
אני:"אני אשתה עד שאני אתעלף וימות."
טל:"ואל תתמסטלי.דיי!!!אל תגידי את זה."
אני:"את יודעת מה"
טל:"מתחננת גרייס."
אני:"אולי אני צריכה לקחת את זה לכיוון אחר.אולי אני צריכה לקחת את זה בקטע של הנה הוא המשיך.
הוא התקדם הלאה בחיים.אולי היתי צריכה לחטוף את הכאפה הזו כדי להתעורר.
הוא עדיין ילד."
טל:"נכון."
אני:"והוא נמצא במקום אחר מאשר אני."
טל:"נכון,אין ספק שאת הרבה יותר בוגרת ממנו."
אני:"כן?"
טל:"בחלט גרייס."
אני:"זה הכל היה הצגה והוא ילד נכון?"
טל:"כן הוא ילד שלא יודע ולא מבין מה הוא רוצה מעצמו ומהחיים שלו ונותן לאחרים להשפיע עליו."
אני:"וזה אומר שהוא לא יתקדם בחיים נכון?"
טל:"לא."
אני:"זה אומר שהוא ישאר תקוע."
טל:"זה יעצור אותו בכל כך הרבה דברים.
נכון
הוא לא יתקדם לשום מקום."
אני:"במה זה יעצור אותו?"
טל:"בהכל.בעבודה,בחבר'ה,בהחלטות בסיסיות...ובעתיד גם בנישואים."
אני:"ההפך.זה אומר שהוא יתן לבחורה שלו להחליט לא?
מוזר לי לראות אותו עם אחרת."
טל:"יחליטו בשבילו על הכל-מה לעשות איך לעשות מה להגיד איך להגיד"
אני:"וזה לא טוב...נכון?"
טל:"ממש לא טוב"
אני:"הוא מתיימר להיות מי שהוא לא והוא חלשבזה שהוא מטביע את הצרות באלכוהול כי הוא בעצם מדחיק ולא יודע להתמודד.נכון?
אני מהססת מאוד במה שאני אומרת ומנסה לגבש תמונה ברורה לכן אני שואלת אותך"
טל:"אבל את צודקת בכל מה שאת אומרת."
אני:"כי עצם זה שהוא כתב שהוא מסטול ככה זאת אומרת שהוא לא יודע להשתלט על הצורה בה הוא שותה,
זאת אומרת שהוא עשה את זה במכוון כדי להדחיק את המצב עד שהוא ייעלם.
כן?"
טל:"נכון.רק שהמצב לא ייעלם ומחר הוא יקום לאותו דבר."
אני:"המצב באמת יכול להיעלם ככה?האם שתיה היא באמת דרך התמודדות?"בפנים,ידעתי היטב את התשובה.
טל:"לא.כי הוא לא באמת מתמודד עם המצב הוא חושב ששתייה תעלים את המצב.השתייה מעלימה את המצב באותו רגע
אבל בבוקר זה חוזר לאותו מצב.כן אבל דרך לא נכונה כי היא 'פותרת' דברים לאותו רגע נתון."
אני:"וזה תמיד יהיה אותו המצב בבוקר אושזה באמת ידעך?"-שוב,עדיין יודעת את התשובה בפנים.
"זאת אומרת שזו הדחקה,ולא פיתרון."
טל:" נכון,זו הדחקה.זה תמיד יהיה אותו המצב בבוקר.תמיד."
אני:"ומנסיוני ומעברי עם האלכוהול זה לא ילך וייעשה טוב יותר.אני זוכרת חלק ממה שהוא אמר במעורפל
שהוא יחזור ויעשן הרבה סיגריות וזה יעביר לו את הרגשות או את העצבים.
זה עובד?
האם זה באמת קשור?"
טל:"אני מניחה שהוא פשוט מקשר את זה..אני לא באמת חושבת שזה עוזר.
זה לעשות דברים ו'להכריח את המוח שזה הדבר היחיד שיעזור' וזה לא באמת עוזר."
אני:"אני מרגישה שהוא נכנס לתחנה בחיים שכבר היתי בה,ממש ככה."
טל:"ושלא תעזי לחזור לשם!"
אני:"זה אפל מידי
אפילו בשבילי."
"אני צריכה לספר לך סוד."
טל:"את במקום שונה.טוב יותר.בוגר יותר.את מבינה שזו לא הדרך להתמודד עם דברים.את בוגרת!"
"כן?"
אני:"כשבאתי למחלקה,הוגדרתי כמכורה לאלכוהול.מכורה לכל דבר ועניין.והיה לי מאוד קשה ללא אלכוהול בגוף שלי.
בכל יציאה שלי מהמחלקה היתי מתחייבת על זה שאני לא אשתה ולא משנה מה.גם לא בירה.יין לקידוש,כלום."
טל:":("
"ופעם אחת קיבלתי אפטר כדי לצאת לחתונה של בן דוד של אמא שלי..חתמתי כהרגלי כמובן שאני לא אשתה.
בפועל,הקאתי חמישה ליטרים,התעלפתי ואושפזתי.כשחזרתי למחלקה זה היה באמבולנס במצב מאוד קשה.
כל זה היה,כי ניסיתי להטביע את הצרות שלי באלכוהול."
טל:"וראית שזה לא עוזר"
אני:"בדיוק.את יכולה לתאר לעצמך מה קרה לי בעקבות זה."
טל:"ברור"
אני:"כמובן שאני מכירה טוב מאוד את ה'סטלה' שלו ואף גרועות ממנה.
טל:"של האלכוהול?"
אני:"אין מה להשוות את השתיה שלו לשלי פעם אבל זה פשוט הורס כל דבר ודבר בך."
"כן.אני נזכרת בזה ועוברות בי צמרמורות."
טל:"אני לא השתכרתי ולא תפסתי ראש אף פעם.."
אני:"אל תלכי למקום הזה.הוא אפל יותר ממה שנדמה שלך.אל תעשי את זה."
טל:"זה רק מראה כמה את חזקה,בוגרת וחזקה יותר."
"זה לא מה ש'מדבר' אליי.."
אני:"ופתאום כשאני רואה שהוא בוחר ללכת לשם אני מרגישה מעין דה ז'ה וו שכזה,
שלמרות שאני קטנה ממנו בכמה שנים אני מרגישה שהיתי במקום הזה."
טל:"שלמרות שהיה קשה לך התגברת.ושלא תעזי לחזור לשם לעולם.את יכולה להתגבר על הכל!"
אני:"שאני כל כך הרבה מעבר למקום הזה ועצם זה שהוא שם עכשיו מראה לי שהוא איפשהו בחיים הרבה מאחוריי"
טל:"נכון"
אני:"ופתאום אני מצליחה להביט על דברים בצורה שונה קצת"
טל:"ואת לא רוצה לחזור לעבר."
אני:"לעולם לא"
טל"זו הבגרות שיש בך"
אני:"עכשיו פתאום כל הקנאה שחשתי לו וכל הכעס והעצב התגבשו לחמלה.."
טל:"ורחמים.תראי כמה את בוגרת חן.הרבה יותר ממנו"
אני:"אמפתיה אלגורית כזו.ורחמים. ממש כמו שאמרת."
טל:"זה רק מראה כמה כוח טמון בך"
אני:"אולי דברים יקלטו לי קצת יותר כי אין ספק ששיניתי את נקודת המחשבה בצורה כלשהי."
ישנתי ממש חזק.קמתי כמה פעמים אבל ההווי של השינה היה הרבה יותר רגוע לעומת הלילה שעבר.
משהו בפנים אומר לי שהוא נמצא בתחנה מאוד רחוקה כרגע ממני בחיים.אני אוהבת אותו,אבל מבינה שהקשר איתו יעשה לי רע.והרבה.
גם אם פתאום הוא יחזור לעצמו והכל יהיה בסדר אני אהיה זו שלא תרצה למרות שאהבתי באמת.
אני לא אומרת את זה בקטע נוקם אלא בקטעשל הוא כנראה לא עבר מספיק או לא עבר בכלל כדי להפעיל שיקול דעת,
לעמוד על שלו או לדעת במי ומה לבטוח כמה ואיך.
הדבר היחידי שאני צריכה בחיים שלי במיוחד מבן זוג כרגע הוא יציבות,והוא ההפך הגמור מכל מה שקשור לזה בכלל.
אני מרגישה שלמדתי את ההבדל עכשיו בין בגרות לבין יציבות.
זה שהוא בוגר לא בהכרח אומר שהוא יציב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
notanabutme