היי,כמו שתמיד אני מציינת אני כותבת לעצמי.לכן אני לא באמת מצפה לפידבק או לתגובות חזרה.
אני עושה את זה כסוג של פורקן מסויים.
בכל מקרה,הלחץ שוב התחיל.האנורקסיה דופקת בדלת ואני דוחה אותה על הסף.אני פשוט לא אכנע,לא הפעם.
נכנעתי לאוכל,אז התפשרתי בדרך של אנשור.יותר קל,יותר סביל,יותריעיל.לפחות כרגע.
המשפחה שלי הזוייה לגמרי.באמת.מצאתי לי משפחה להיוולד בה.דוחה.
לפני חודש וחצי בערך דיברתיעם האמריקאי הזה,אח של הארוסה האידיוטית עם ההפרעות הפסיכוטיות של דוד שלי.
היה בלאגן.בסופו של דברהוא הגיע לארץ.לפני שלושה ימים בערך.הוא חי אצלנו.הוא קנה ונתן לי שרשרת מזהב לבן ויהלומים,חולצה,קייס חדש לאייפון ושפתונים שאין אותם מין הסתם בארץ.שממש רציתי.אבל לא נכנס לזה עכשיו.
בכלאופן,ללא כל קשר שפגשתי בן אדם אחרבחיים שלי שהכי כיף לי איתו בעולם כרגע;הקשר הזה עם האמריקאי לא הרגיש לי נכון ברגע שהוא בא.זה פשוט ככה.לא הרגיש לי נכון.
אני מבינה,יצאתי כלבה.אוקיי.היחס הדוחה שלו כלפייהשאיר אותי בהלם קרב.תרתי משמע.
המשפחה שלי שזה יותר נכון סבא וסבתא שלי,ודוד שלי שגר בקוצה מעליי לא יורדים לי מהווריד.ויותר מזה.
הם צועקים עלי ומתביישים בי.למה?כי לא היתי עם הבן אדם הזה.
זה פשוט לא מתאים לי.לא אכפת לי שאבאשלו מליונר.הדפוק הזה לא ראה אותי שעתיים וכבר מנסה לגעת בי.מה הוא חושב לעצמו? שאני הזונה שלו?שהוא יכול לקנות אותי בכסף?בדיוק כמו שאבא שלי ניסה לעשות לפני שנים?
למה אני השפוייה במשפחה הזו?עשיתי משהו לא בסדר שאני הולכת אחרי הלב שלי?שלא שכבתיאיתו?מה לעזאזל?
קשה לי לחיות בעולם הזה.בבית הזה.נשבר לי.מחר אני הולכת לחפש עבודה ולא אעצורעד שלא אעזוב את בית המשוגעים הזה.
ואיפה אמאשלי בכל העניין?בחו"ל,עם חבר שלה.יוון.מקווה שכיף לה כי אני גוססת פה.
לאחרונה גיליתי ואני מגלה יותר ויותר,שסבתא שלי חסרת רגישות.אני מגלה צדדים שלא ראיתי כל החיים בה.ברמה אחרת....
כשאמרתי לה שלא רציתי את האמריקאי מאחת הסיבות היותרמרכזיות שהואלאמכיר אותי שעתיים ומנסה לשכב איתי,היא עונה לי "אז מה".באמת סבתא?"אז מה"?להיות הזונה שלו?באמת?WTF
WTF לגמריי.
המשפחה הזו כ"כ קשה,ברמות שסבא שלי נהיה סטוקר אחריי,בפייסבוק.פשוט מנסים לחטט בכל פרט ופרט בחיים שלי,ולא ירגעו עד שיעלו אותו כנושא שיחה,יביעו עליו דעה(99.99999999 שהיא תהיה שלילית),ויחליטו מהעושים לגביו.בין אם אני נמצאת ובין אם לא.
ואחרי זה הם מתפלאים שאני לא סומכת עליהם.או לאמספרת להם...באמת שלא בא לילגור פה.
אם זה לא מספיק,אמא שלי שכחה את הסיסמא של הWIFI שלה בבית שלנו,אז זה לוקח מנפח הגלישה בחבילת סלולרי.לאחרונה אני מדברתהרבה.עם אותו בן אדם מקסים שהכרתי.זה מקום המפלט שלי.ממש ככה.
הואבאמת יכול להכיל אותי ולהיותשם בשבילי.
כולם לא מפסיקים לצעוק עליי,והבן אדם המקסים הזה שהכרתי היחידי שמבין אותי.למרות שהוא מגיע מעולם שונה לגמריי.
הוא פשוט כאן בשבילי.ואני כ"כ סומכת עליו...אני מרגישה שהוא מכיר אותי ומבין אותי יותר טוב מאנשים שמכירים אותי שנים(כמו המשפחה שלי)
ואולי אפילו יותר טוב משאני מכירה את עצמי.
העניין הוא לא זה.העניין הוא העולמות השוניםמהם הגענו.כל כך הזוי...לא אפשרי.
לאמזמן שמעתי את המשפט הזה שאומר'במקום שפעםפחדתם ללכת,אתם עוד תראו לאנשים את הדרך'
אני כ"כ מקווה שזה נכון.נמאס לי לחיות בפחד.ולהתאכזב מאנשים.אני רק רוצה להתאפס על עצמי,לעזוב את הבית,לעבוד,ללמוד ולהקים את המשפחההקטנה והנפלאה שלי.זה הכל.
אם זה לא מספיק,האחות של האמריקאי(שבמקרההיא גם הארוסה שלדוד שלי)מגיעה מחר.ישלה הפרעות נפשיות.זה לא משנה איך כרגע,אבל היא מתכננת לדחוף אותי לפני אוטובוס נוסע.פשוט בעיות נפשיות.ולמה זה?כי היא רוצה תשומת לב אליה.שתיקח את הכל!!!!!!!!!אני כ"כ לא מעוניינת כברבתשומת לב מהמשפחה הזו.הכל שלילי.
נאמר לי יותר פעמים שמתביישים ממניבמשפחה הזו מאשר שגאים בי ואוהבים אותי.אני מרגישה הכי לא רצוייה בעולם כרגע.
אני רוצה להיפגש עם העו"ס שלי מחר ולדוןלגביי דירת מעבר או משהו כזה.נשבר לי הזין,לעזאזל.
אני באמת מאבדתעשתונות פה.מדהים איך הכלאיכשהו מסתובב וחוזר אל הכסף.פשוטכסף.אם היה לי כסף,ואמא לא היתה מושכת את החסכונות שלי מהחשבון כדי לקנות סיגריות ולמלא דלק באוטו,היתי כ"כ רחוק מכאן עכשיו...כנראה שבשביל כל דבר טוב צריך להאבקולהרוויח אותו בעצמך.
ולא,לא משנה כמה עדינה תהיי.-בדקתי את זה.
קשה לילחיות ככה.אוף.:(
מנסה לעשות סדר בבלאגן.אוקיי אז ככה-
קודם כל למצוא עבודה.להתמיד בה.להתרכז רק בה כרגע.
שנית,למצוא פריצה לגרסאהמטומטמת הזו של האייפון ודחוף.אני לא רוצה צרחות על חשבונות טלפון עצומים שאפשר למנוע אותם.
שלישית,לנשום.
רביעית,לאכול.לא לשכוח לאכול(או יותר נכון לשתות.אנשורים)בליאוכלאניאהיה חלשה מידי וזהיקשה עליימידילהתמודד עם זה.אני אפילו עלולה לקרוס.סימן אזהרה פלוס השמת דגש.
חמישית,להימנע.לנסותלהימנע מעימותים.פשוט לדעת שהם חבורת קטני שכל חמומי מוח שלא באמת למדו או עשו משהו עם החייםשלהם.
שישית,לא להיכנע להם.זה הדבר הגרוע ביותרשיכוללהיות.ללכת עם הזרם.רקהמחשבה על זה מעוררת בי צמרמורת.
שביעית או WHATEVER,לגבש את עצמי.לאסוף את עצמי ביחד ולעודד אותיהלאה.אני יותר חזקה מזה.זו תקופה והיא תעבור.בשביל להנות מהפירות צריך להיפצע מהקוצים.ממש ככה.
דברנוסף,הואלהעסיקאתעצמי בכל מה שאפשר.לשבת בחוץ,לשמוע מוזיקה,לפסל,לשיר,לפתור תשבצים ולעשותכל דבר שירגיע אותי ויקל עליי עם העול הנוראי הזה.
כמו כן,להיפגש עם העו"ס עוד מחר ולחפש מקום אחר זמני לגור בו.
כשאני חושבת על זה,זה לאיתאפשר כי לא אוכל לקחת את טופ,הפודליתשלי איתי.אני לאאעזובאותה בחיים כמו שהם עזבו אותי.בחיים!!!!
אוקיי,לחשוב על אופציות אחרות.אולי לחזור לגור עם אמא,בבית הזוהמה הזו שלי.אין ברירה כל כך...אמא שלי זה הדבר הכי מבולגןשקיים,ו99 אחוז מהזמן אני מרגישה שהיא הבת ואני האמא,אבל אצטרךלהתמודד איתה.מקווה שזה לא יגרום לי לברוח מהבית ולהעלם לכולם כמו בפעמים שעברו.
כשהחולת נפש הזו מגיעה,להימנע ממנה.היא חולת נפש ולא שווה את זה.פשוט לזכור ולהפנים טוב.
דבר נוסף,לזכור את זה שהם לאהיו לצידך.לתתלעצמך פידבקעלכלדברודבר.כי את גורמת לעצמך לקום מהמקוםהזה.לא המשפחה שלך.ולאאף אחדאחר.אלא את עצמך.
ואת תראי גרייס,את תהיי כ"כ גאה בעצמך כשזה יקרה...אני מבטיחה לך!עמוקבפנים,את נושמת בכתיבה ובידיעה שאת מסוגלת לזה.
הערת שוליים:להפסיקלדבר אל עצמי בגוף שלישי.
אוקיי,בשביל התקופה המאוד מתישה הזו אצטרך כוח,ואצטרךמןהסתםגם לישון כדי לקבל אותו.אני צריכה לשמור על עצמי.ולחזק אותי.כי לצערי איןלי אחר שיהיה לי לעזר.פשוט לנשום.זה יעשה הכל הרבה יותרקל.לנשום ולשתות מים.
הערת שוליים נוספת:בלי אלכוהול!זה לא פותר כלום.את לא רוצה להגיע לבית חולים כמו בפעם הקודמת.זהרק יצור בלאגן.
המשימה העיקרית באתגר הזה יסוכם ב3 מילים שאמשיך להגיד לעצמי בכל יום מחדש:לא לברוח,להתמודד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
notanabutme