כ"כ הרבה חוויות ולא רק בהקשר לכותרת...
להיות רווק...שוב, שיבגדו בי..שוב...והכל חוזר חלילה, קארמה דפוקה
זה מה שזה, התקווה היחידה שלי זה לצאת מהמעגל הזה...טוב נראה לי שאני אתחיל בסיפור בנקודה מוקדמת יותר
זה מתחיל עם גברת אחרת שהייתי איתה בתקופות שהייתי עוד על מדים,
שבשלב מסויים לא נמשכתי אליה...שוב תמיד יש סיבות אבל הן לא מצדיקות את עצמן...
באיזשהו מצב הכרתי מישהי אחרת...שהייתה הכל בשבילי,
ובמקום לתת את עצמי אליה נשארתי תקוע...
מיררתי לה את החיים, פעם רוצה אותה פעם לא ,נפרדתי ממנה שלוש פעמים כשהיא הייתה הכי טובה אלי בעולם
(קצת מזכיר אותי בהמשך הסיפור)....זה נגמר...המערכת יחסים שלא הייתה אמורה להגמר הכוונה,
המשכתי עם שני אבל כמובן שזה היה תלוש...בערך יום לפני שהגעתי אליך פעם ראשונה נפרדתי משני
כאן זה מתחיל איתך...כשהייתי איתך, היה לי תקוות ענקיות, חלמתי גדול והכל נראה בר השגה, אפילו אם היו קשיים (ואיזה קשיים עוד היו)
תמיד היה את הניצוץ תקווה שתאיר את דרכי שוב (או תסתיר תלוי את מי שואלים)
מה שלחלוטין החל את ההתרחקות שלי זה לא נקודה ספציפית בדרך שעברנו...
אלא הדרך מלאת הנקודות שעברנו בדרך, אם זה בתחילת הקשר שלנו שרק הקפדת להסתכל על גברים אחרים, אך לא עליי
הימים שלא הסכמת לנשק אותי כשאנחנו מחוץ לבית (אפילו באמסטרדם...)
אין סוף ימים שלא הלכתי ללימודים בשביל להיות איתך, שנפרדת ממני אחרי שנסעתי אליך בגלל שהיית בדיכאון שוב על חשבון הלימודים
ואחרי זה זרקת אותי מהבית שלך...החוסר ביטחון שלך בי, שכל שני וחמישי אמרת שאת לא מכירה אותי
שאת לא בטוחה אם את אוהבת אותי.
ניסית להתאבד בבית שלי כשהייתי בעבודה, באחד השבועות הכי קשים שהיו לי, כשאני נוסע חזרה בטרמפים מהרי ירושליים לצפון
מצאתי אותך שוכבת על המיטה בחצי הכרה, אין לי מושג איך הצלחתי לנתק ככה את הרגשות ולפנות אותך ישר לבית חולים...זה מהקטעים האלה שלי
שאני מרגיש שבמקום הראש שלי יש מצלמה ואני תקוע במן סרט ורק מחכה שהוא ייגמר
הפסיכיאטרית שמדברת ולא מוציאה מילה מהפה, הדוקטור שאומר שעוד מעט התוצאות יגיעו, המבט של החבר הכי טוב שלי...
לא יכלתי להתמודד יצאתי החוצה לעשן איתו, קצת לנסות להוריד את הפניקה...כנראה שעזר כי הצלחתי לעבור את אותו הערב, נשארת במחלקה
והלכתי לישון אצלו כי הבית היה כ"כ מטונף מהקיא שלך והבלאגן שהיה בחדר לא רציתי להכנס אליו בכלל...
בערך באותו הלילה הרגשתי שזה נגמר...
מאז הספקת להכנס עוד פעם למחלקה סגורה ולבגוד בי...את באמת לא מבינה למה רציתי להדלק?
הלכתי למסיבת טבע, הראשונה בחיי עישנתי כמו מפגר, ראש אחרי ראש אחרי ראש...אין לי מושג כמה הפלתי באותו הערב
שוקולד, ירק הכל הלך.
בערך בשעה 7 בבוקר היה כזה אור מדהים...ואז הגיעה ההצעה...
ואני אומר לך...בהתחלה לא הבנתי מה לעשות וברחתי רציתי להתרחק מהמסיבה תיפסתי על הר
ושמה התיישבתי והרגשתי את האנרגיות שלי מפנים מתרכזות באיזור הסטרנום (עצם חזה) שלי
והרגשתי כ"כ רגוע...שליו בלי דאגות בכלל על הכתפיים...יצאו לי דמעות אין לי מושג של מה אני חושב של סיום של קארמה
של התחלה חדשה..כי אין סיכוי בחיים שאני אחזור אליך כמו שאין סיכוי שאני אחזור אל עצמי...הלכתי לטיול ביער ושם איבדתי את עצמי, בין הצלילים, הצללים והאורות
קרני השמש ועלי הכותרת,
מכאן ממשיך אדם חדש...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vox populi