די. תפסיק את זה. בבקשה.

פשוט..... פשוט תגמור את זה.

קדימה

בלי מחשבות על מה שיהיה אחר כך. פשוט תסיים עם זה.

תדבר עם מי שצריך

פשוט תפסיק את זה

בבקשה.

כי אתה כבר לא יכול לסבול את כל זה.

כי אתה כבר לא מצליח להמשיך.

כי האופציה של להיסגר ולהפסיק כמעט שווה ערך למוות.

כי האופציה של להיסגר ולהפסיק גורמת לך להרגיש שאתה תהיה אבוד אם לא יהיה לך חבל על הצוואר בדקות הקרובות.

כי אתה כבר לא מרוצה ממה שאתה עושה

כי אתה כבר לא זוכר מה גרם לך להמשיך עד עכשיו.

זה כאילו הכל פשוט נעלם כלא היה.

הפעם האחרונה שיכולת להצביע על הדבר שמשאיר אותך בחיים הייתה לפני כמה חודשים.

פשוט תרפה. תן לראש ליפול. 

תרים ידיים.

כי אתה כבר לא מכיר שום דבר.

אז עד כמה נורא זה יהיה פשוט לא להתעורר יותר?

כמה נורא זה יהיה פשוט לקחת עוד נשימה אחת אחרונה?

כמה נורא זה יהיה פשוט.. פשוט למות?

מאז טלי עברה כמעט שנה ואני המשכתי הלאה. 

מה שהופך את הכל לשאלות אמיתיות. לא רטוריות.

אז עכשיו אני שואל באמת. למה לא?