טוב אז אני בן 25.
אני אוהב את היום הולדת שלי, אני אוהב את המתנות וכל השיט הזה.
אבל אני שונא שירי יום הולדת, אני שונא שבמסעדות שרים לך ומביאים לך זיקוק, לא יכול לסבול את זה.
אז חגגתי את היום הולדת שלי בצורה שאני הכי אוהב, בשקט, ההורים נתנו לי מתנה ליום הולדת טיסה של כל המשפחה לחו"ל.
בחרתי ביעד שידעתי שלא יהיה בו כלום לעשות רק לנוח.
וזה בדיוק מה שרציתי שיקרה, נחתי, אכלתי טוב. אפילו עשיתי סקי בפעם הראשונה בחיים, היה ממש כיף.
חזרתי לארץ, ערכתי מסיבת יום הולדת כמו כל שנה בבר עם חברים והערב נגמר כמו שהוא צריך להיגמר, אני לא יודע איך הגעתי הביתה :)
קמתי בבוקר עם האנגאובר והבנתי משהו, אני בן 25
זה כבר לא ילד, אני נחשב כבר למבוגר.
ואז התחילו החרדות, אני בן 25 בלי חתונה באופק ועדיין גר אצל ההורים.
אני יודע שיש אנשים שקוראים פה שכבר עברו את הגיל הזה ואומרים לעצמם שאני מזיין את השכל. אבל אלו המטרות שלי, אני לא רוצה להגיע לגיל 30 ועדיין להיות רווק.