כל החיים שלי סרטים היו שם בשביל לנחם אותי, עוד כשהייתי ילד הייתי הולך לקולנוע לבד, ראיתי את המטריקס הראשון 5 פעמים בקולנוע, בת הגנרל 4 פעמים, ועוד הרבה סרטים, כולם לבד. לא קל לגדול כשאין לך חברים, בכיתה ה' ו' כל מה שבא לך זה להיות עם חברים להינות, אבל אתה מצאת נחמה בדברים אחרים, סרטים.
ידעת להקביל את החיים שלך לדמויות בסרטים, הייתי בודד, זה בדיוק בתקופה שאף אחד לא רצה להתקרב אלי, היו קוראים לי "הרוסי שאוכל בשר עם חלב" , לכל אחד יש סיפור יש חרא בחיים שגרר אותו למה שהוא, ובסופו של דבר גרר אותו לפה כדי שיהיה לו מקום לכתוב בלי שיבקרו אותו.
בדיוק ראיתי את הפרק האחרון לעונה של אופוריה, והיה שם חלק שלם על איך שהדמויות בסדרה נפרדות מהאחים הקטנים שלהם.
זה גרם לי לעלות דימעה, וגרם לי לחשוב על הפעמים שאח שלי עזב אותי פעם אחר פעם אחר פעם, לא אהב להישאר בבית, הוא בחיים לא הקדיש יותר מידי זמן להיפרד ממני. פעם כשהוא החליט לעבוד באילת ונסע פשוט נסע, כמה פעמים שהוא פשוט ברח מהבית, תקופה לא קטנה שהוא עבד על ספינת תענוגות. כל הזמן היו לי סיפורים של "אח שלי יחזור שבוע הבא עם מתנה" , בחיים לא רציתי את המתנות שלו, רציתי את אח שלי, אח כמו בסרטים כזה שישמור עלי שאף אחד לא יפגע בי, אחד שלא משנה איפה אני תקוע יבוא לקחת אותי בלי לשאול שאלות. במקום זה קיבלתי אח שמעשן סמים מגיל 16, יורד עלי ומנסה לשכנע אותי שאני מאומץ מאז שאני זוכר את עצמי, ועד היום יש לו תמיד מה להגיד על ההתנהלות שלי בחיים.
כולם רואים את האחים הגדולים שלהם בתור מודל לחיקוי, גם אני ראיתי את אח שלי מודל לחיקוי, וזה נפסק בכיתה ו' כשהבנתי שאח שלי סתם אידיוט.
והיום אני מבין את זה יותר מהכל, הוא בן 29 נשוי בלי קריירה ורק מאשים את כולם בזה שהוא כלום, אני בן 25 עם קריירה ומצליח בזכות עצמי.
לפני כמה חודשים הוא אמר לי שהיוצרות התהפכו ואני הפכתי לאח שלא משנה מה יקרה תמיד יהיה אפשר לפנות אליו, בדיוק מה שהוא היה צריך להיות בשבילי, הוא האח הגדול, לא אני!!!
הוא מפיל עלי לבד את העתיד של כולם, הוא מפיל עלי להיות ראש המשפחה כשיגיע הזמן. לא ביקשתי את זה, אני האח הקטן אני אמור לעשות מה שבא לי בלי לדאוג לעתיד התדמיתי במשפחה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: