זאב בודד

27

אני כבר מתחיל להזדקן.

כשפתחתי את הבלוג הייתי בן 23 כמה חודשים לפני יום הולדת 24, אנשים יגידו בסך הכל 3 וחצי שנים.

הם צודקים, 3 וחצי שנים לעומת חיים שלמים זה כלום.

עברתי הרבה ב3 וחצי שנים האלו.

הכלב שלי מת

אח שלי התחתן

מצאו אצל סבתא שלי סרטן

סבתא שלי מתה מסרטן

קניתי את האוטו הראשון שלי

מכרתי את האוטו הראשון שלי 

קניתי את האוטו השני שלי

עשיתי קעקוע ראשון

עברתי מהבית של ההורים

החלפתי מי יודע כמה מקומות עבודה

שיקרתי

שיקרו לי

זיינתי 

בכיתי על זה שאני לא מזיין

לא מצאתי אהבה

טסתי לטיול שכ"כ רציתי בארה"ב

ניפרדתי מ3 ידידות שהיו כמו נפש תאומה שלי

הבנתי שאין דבר כזה ידידות

התנצלתי בפני החברים שלי לפחות 5 פעמים 

גיסתי עברה הפלה

הייתי עד בשתי חתונות שונות

ראיתי את אחד החברים הכי טובים שלי מתחתן עם מישהי שהוא מאוהב בא

כמעט מתתי

אחלה דרך למלא 3 וחצי שנים, לא?

אז בואו נעשה "ספירת ראשים"

היי אני CHEF I

אני בן 27 

אני עובד בעבודה שאני אוהב

יש לי מעגל של חברים טובים

יש לי אוטו

אני גר עם שותף (בחיפושים אחרי אחד חדש)

יש לי חור בחשבון בנק

ולאחרונה מצאתי משהו שימלא את החסר בלילות סוף השבוע.

תמיד רציתי לצאת לדאנג'ן פשוט לא היה מישהו שיקח אותי לשם, לפחות לפעם הראשונה.

לא אכנס לפרטים מה היה שם, אבל היה כיף.

ממש אפשר להגיד שאני כמו כל ישראלי אחר על המפה, אני מנהל חיים וירטואלים, חיים מחוץ למחשב, אני עובד, אני מתלונן על חור בבנק ונהנה מסודות אפלים.

אני CHEF I ואני כמו כל שאר האנשים בחוץ. 

רק אחרי שאתה מודה שאתה לא מיוחד, אתה לא נולדת לגדולות, אתה עוד בן אדם שנולד וימות ביום מן הימים.

רק אז אתה יכול להיות רגוע יותר, להרפות ולהינות מהכל.

אין לי בעיה להודות שיש אנשים שטובים ממני בדברים מסויימים ויש כאלה שמוכשרים ממני.

אני פשוט לא מוצא מילים להמשיך את כל זה, אז אגיד לכם לילה טוב.