זאב בודד

בחורה יפה (בעיניי) שאלה אותי היום "אתה בכלל מוכן נפשית לאחרי הניתוח? אתה מוכן נפשית להיות רזה? אתה מוכן נפשית לרגע שתהיה חתיך הורס?"

זו לא ידידה טובה או אמא או דודה או מישהי שמכירה אותי שנים, מישהי שאני ממש קרוב מלתפוס אותי ולנשק אותה אותה ולפרק לה את הצורה ככה שהיא לא תבין איפה הסתתרתי כל החיים. 

וחשבתי לשנייה, לא אני לא מוכן, אני רק מדבר על זה אבל לא באמת חשבתי על זה, האם ביום שאחרי הברכיים לא יכאבו או יכאבו פחות או שלא יהיה שינוי

האם ביום אחרי אני אוכל לרוץ מהר יותר, האם אני אעבוד מהר יותר, האם העייפות תעלם ממני, האם CHEF I של אחרי הניתוח יצא לבר ובנות פשוט יתחילו איתו מכל פינה כי כולם אומרים שאחרי שאני הוריד כמה קילוגרמים אני אהיה כוסון על

אני נזכר במה שהבטחתי לעצמי, למצוא בחורה לפני הניתוח, שתדע להעריך אותי גם כשאני שמן שתדע מאיפה אני מגיע, מה עברתי בחיים.

אולי אני לא אוהב את עצמי החדש אולי יהיה לי קשה איתו אולי אני לא אתחבר אליו אולי אני ארצה לחזור בחזרה ואולי לא.....