"כשעצובים הולכים לים לכן הים מלוח"
יושב בים ונותן לדמעות ליפול
סוף סוף מרגיש משוחרר, לבכות הכל.
לתת לכל הדמעות לצאת, להיזכר בכל הרגעים, בכל הדברים.
סבתא....
אני זוכר את הפעם האחרונה שביקשת ממני חיבוק.
זה היה ליל הסדר האחרון, עשינו אותו אצלך רק בשביל להיות קרובים אלייך, את שכבת במיטה שלך בלי שום יכולת לזוז, ישנת.
הגענו לחלק של האוכל ואז משום מקום אמא הרגישה שקמת.
רצית ללכת לשירותים, והיא הייתה צריכה להסביר לך עם דמעות בעיניים שאת לא יכולה לקום, ושאת צריכה לעשות בחיתול, כל מה שרצית זה ללכת לשירותים. דבר כל כך פשוט......
מפה כבר לא יכלנו להמשיך, לא את הסדר ולא את האוכל, היינו שבורים.
לא נרדמת חזרה, אז נכנסתי לחדר שלך, ישבתי לצדך, החזקתי לך את היד, פתחת את העיניים, ראית אותי, וניסית לקום, אמרתי לך שאי אפשר, הושטת ידיים לפנים וניסית לתפוס אותי, התקרבתי אלייך ואת הצמדת אותי אלייך, חיבקת אותי.......
זה היה החיבוק האחרון......
ישבתי לידך והתחבקנו, חיבוק אחרון..... את ידעת שזה אחרון, אני לא..... אני רוצה עוד חיבוק אחד!!!
כמה אנשים הגיעו להלוויה שלך. וכל החברים שלך, בני ה60, 70, 80, 90 נתנו לך כבוד אחרון, כמו שהגיע לך. עמדו שם ונתנו לך את הבמה בפעם האחרונה, כבוד של שחקנים.
סבתא... תנוחי למעלה, תסתכלי עלינו, כי אנחנו לא שוכחים אותך.
אני מתגעגע כ"כ......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: