הגאנר נחת הבוקר בבן גוריון לדפוק כרטיס מחר בגני יהושע.

ברגעים אלה ממש כנראה שהוא דופק קוקטיילים בסוויטה שבמלון בתל אביב. אני באמת מקווה שהוא יעשה מעבר לרק לדפוק כרטיס וקוקטיילים. לנוכח הביצועים האחרונים שלו ובשילוב עם האישיות המחורבנת והאגואיסטית אני מעדיף לא לצפות ליותר מדי. אבל אולי אני רק מדבר שטויות. אולי עדיין נשארו לו הופעות טובות וחשפו בפני רק את הזוועות כי אנשים מעדיפים להחשף לזוועות ורכילות. התחלתי להאזין לגאנז בגיל בגיל 17. כבר אז הם נחשבו ללהקה ותיקה ומאחורי שיאם. כמובן שהכרתי אותם גם בתור ילד, כאשר MTV היה עדיין ערוץ מוסיקה ולא ערוץ אינפנטילים חסרי תקנה- מנוון את הדורות הבאים!

אז לפני עידן ה- youtube היו משמיעים את -   november rain לפחות עשר פעם ביום. אבל התחלתי להאזין להם ברצינות בגיל 17. הם היו הלהקה שדחפו אותי לעולם ההארד רוק וההבי מטאל. לפניהם לא חשבתי בכלל על מטאל או רוק צרחני. מגיל 15 רק ה"ביטלס" היו לי בראש (עד היום הם אצלי בראש בעצם, אבל לא רק).

ואז בגיל 17 נזכרנו אני ואחי הגדול בלהקה הההיא בתחילת העשור - גאנז נ' רוזס, ובשיר ההוא שהיו מנגנים עשר פעם ביום. יצירת מופת שחודרת ישר ללב ומשאירה אותך בצמרמורות אפילו אחרי הפעם המיליון ששמעת אותה.

אז קניתי את-  use your illusion הראשון. כששמעתי את הסולו המטורף של סלאש ב- perfact crime כמעט התעלפתי מאורגזמה. לא תארתי לעצמי שאי פעם אוהב מוסיקה כל כך פרועה (וזה רק הלך והחמיר).

אז מגיל 17 רק הגאנרים היו לי בראש. חפרתי כל מה שיכלתי עליהם, האזנתי לכל שיר, ציפיתי בכל דוקומנטרי שמצאתי (משהו שכמובן היה נדיר לתפוס, במיוחד בעידן הפרה-יוטיוב). אני מקווה שזו תיהיה הופעה טובה אבל בלי המונים והמונים של אנשים. כדי שמוגבלים כמוני שלא יכולים לדחוף למעקה יוכלו גם לראות משהו. עכשיו נשאר רק לחכות למחר ולראות. לשבת בפארק, להתשכר לפני, להשתכר במהלך, ולהשוויץ בבר בתום ההופעה.

פירסמתי למכירה את הגיטרה האקוסטית שלי ביד 2... אני מקווה שמישהו יקח אותה ואוכל באמצעות הכסף לרכוש את הטיילור שרציתי.