עכשיו למה שלא ניסטה קצת מהנושא? הא?! 

קורס הברמנים.

אולי אני אדבר עליו קצת.

בגלל שזה נורא חשוב וחיי נורא מעניינים.

החיים הם בכלל... דבר נורא מעניין.

החיים הם באמת בן זונה של דבר. 

במותי לא נהנתי כמו שאני נהנה בחיי.  

קורס הברמנים... נורא נחמד. ובכן, הנחתי עוד לפני שהגעתי שאיהיה זקן הכיתה, רק לא תארתי לעצמי עד כמה.

ביני לבין המבוגר ביותר תחתי יש הפרש של שש שנים. אכן, תארתי לעצמי, רוב החבר'ה בקורס ואני מתעקש להדגיש את המילה רוב, הם חבר'ה צעירים אחרי גיוס שרודפים את מקצוע הברמן מכל הסיבות הנכונות. כלומר הקילשאתיות. כלומר הסיבות שכולם רודפים את מקצוע הברמן. כלומר אלכוהול, בנות, וכסף קל. וממרומי גילי, הסיבות והנסיבות לנוכחותי בקורס הן קצת שונות. כן, כמובן, גם אני אוהב אלכוהול ונשים. אך מעולם לא הייתי רודף ממון. ההתעסקות בכסף היא שיעמום מטמטם לא משנה באיזה צורה. גם רודף נשים לא הייתי תמיד מי יודע מה. הן מעולם לא היו רק "מטרות" בשבילי כמ שהן כאלה להרבה גברים אחרים. אבל כן ראיתי מישהו שם קצת יותר מבוגר ממני, בכיתה אחרת. נפגשנו בשרותים. יש בינינו קצת היסטוריה מפוקפקת - אנחנו חולקים אקסית. 

"סמארט מוב, היה לבוא לפה" הוא אמר. כן. גם אני חשבתי ככה. כלומר עד שגיליתי שאני גם שותף לאותה דעה כמוהו. כשראיתי אותו שם כבר לא חשבתי שזה כזה סמארט מוב. 

ה"כיתה" עצמה, אם אפשר לקרוא לה ככה, היא בעצם בר לכל דבר. אנחנו התלמידים יושבים חיצונית לדלפק הלקוחות, והמדריך תופס את מקום הברמן. בית הספר עצמו מעוצב נורא נחמד. נורא קליל, נורא צעיר, נורא איזי גואניג. הוא מורכב כולו מכיתות שהן בעצם ברים ומעוצבים כברים טיפוסיים. יש אפילו כורסאות סתלבט נמוכות, שולחן פינגפונג, ופינת עישונים בחוץ. אפשר להגיד אמנם שאני בהחלט מרגיש קצת out-dated ליד כל הילדסוס הנמרצים שם שבטוחים שהם מה-זה אוטוטו הולכים לכבוש את העולם (מיד אחרי שהם יחזרו מטיול השחרור בזימבאבווה).

לא יודע בדיוק כמה היינו בשיעור הראשון. 20? אולי קצת פחות. ושמעו את זה, הייתה רק בחורה אחת. והיא גיי.

אתמול היא לא הגיעה והיינו מאה אחוז גברים. כשאחד המדריכים העיר על זה התלוצצתי שאנחנו נשלחים לגיי בר.  

אכן, חברים. ה-  sausage fest ממשיך להתקיים בכל מקום אשר בו אני דורך. זה כאילו ניגמרו הנשים בעולם. באמת.

בכל מקום זה רק גברים גברים ועוד גברים. מה זה? איך זה שיש כל כך הרבה מאיתנו? אנחנו לא אלה שאמורים למות במלחמות ובכל מני טקסי גבריות מטופשים כמו טיפוס על הרים וקפיצות בנג'י?

טוב. זה בסדר. איפשהו שאני מעדיף את זה ככה בימים אלה. בלי יותר מדי פיתויים. אני לא מסתדר עם זה טוב עכשיו. למרות שעם נשים, אפשר באמת לדבר לשם שינוי. חוץ מזה זה לא שאני תורם במיוחד גם כן למאזן הגברים-נשים שם. אני עצמי רכיב בסוסג' פסט לא פחות משאר הנקניקים. ואם כבר מדברים עליהם, לפחות שבעים אחוז מהכיתה שלי ערסים. ערסמן - הכלאה של ערס וברמן. טוב, עדיף שישתו מאחורי הבר במקום בגינה הציבורית, נכון? כולנו יודעים מה קורה כשנותנים לערסים לשתות בגינות ציבורית. אנשים נפגעים! אנחנו יודעים. ידיעות אחרונות דאגו לספר לנו. שאר הבנות מהכיתות האחרות נראות כאילו יצאו מתכניות הריאליטי הנוראיות האלה שב- MTV, "ג'רזי פרחה" או משהו כזה, שעל ידם ה"אח הגדול" הישראלי נראה מינימום כמו דוסטויובסקי.

המדריך הראשון הוא תל אביב קלאסי. מאוד תל אביבי, מאוד פלורנטיני, יש סיכוי שיש איור שלו במילון ליד ההגדרה "תל אביבי טיפוסי". הוא נאה בסגנון נורא עופר שכטרי כזה, עוז זהבי כזה, לובש גופיות לגופו החטוב, ג'ינסים כאלה עד הברך וכפכפי אלטיזכן. מלא בביטחון עצמי, מדבר בקול רם, זה מדהים לראות איך הם ישר נכנסים לתפקיד המדריך. ולא סתם לתפקיד המדריך. לתפקיד המדריך המתאים לסיטואציה. כלומר, הם לא מדריכי טיולים פה. הם מדריכי ברמנים! אז הם מדריכים שמסתחבקים. מסתחבקים הרבה, צוחקים הרבה, משתמשים בהרבה סלנג, או שפשוט מרשים לעצמם את החופש הזה כי זה לא קורס לספרות אנגלית. בכל אופן.. הם נחמדים. 

ובנוסף זה בהחלט השקעה חסכונית לעתיד! היות ואני אשרוץ שם שלוש/שלושה פעמים בשבוע בחודש הקרוב בערבים, אז שותים שם, במקום לבזבז הון בברים התל אביבים. אלכוהול זה לא משהו שחסר שם. ואם אתחיל לעבוד כברמן לאחר מכן זה משהו שלעולם לא יהיה לי חסר שוב . שלא יגידו לי אחר כך שאיני שוקל את עתידי בצורה נבונה. מהיום והאלה השיכר יזרום כמו מים ידידי. 

ובכן, זה פחות או יותר על קצה המזלג. 

אני מקווה שמי שקרא את זה - אם בכלל - נהנה. 

לשמוע על החיים החשובים שלי. 

עוד מיקרוב מימליארדים על פני כדור הארץ. 

אבל זה לא מפחית מכמות הסבל! 

ותנו לי להגיד לכם משהו על דיכאון זה לא משהו שחולף עם הטינאייג'ריות.

הא! In your face

וגם אין סנטה קלאוס!