שמעתי מנגינה יפה, נכנסת תחת העור ומעבירה צמרמורת נעימה, מזמינה אותי להיכנס לעולמה.

מאזין למוסיקה קלטית עמוסה בכינורות עמוקים ודרמטיים שיחדיו נשמעים כמו קריאת קרב עתיקה, וישר בדמיוני שולחים אותי לרוץ כמו פרא ביערות ולמות מות גיבורים מעשרות חצים. לדמם למוות בין זרועותיה הלבנות ושערה הזהוב, ולמחות מלחיה דמעה שזולגת, רגע לפני שהסרט נגמר והקרדיטס מתחילים לטפס באיטיות.

אבל אז אני מתעורר בחדר קטן ולגמרי ישראלי, בלי הרבה אופי ובלי גרזנים אבל עם המון ארגזים. אין שאגות קרב קלטיות בשום מקום, רק קולה של אמא מהמטבח מדברת ומעשנת, ואיזה רכב שלא מפסיק לצפור תחת המרפסת.

"אשלח את המנגינה לאחי במייל" קבעתי כשפשטתי את בגדי לפני המקלחת.

"כן, יש בינינו קשר יותר עמוק ממה שלפעמים נראה, הוא יבין" חשבתי בזמן המקלחת.

"השיער הזה, היה פעם סמיך יותר" הרהרתי מול הראי אחרי המקלחת.

ואז שבתי לחדרי ועדיין לא היה שום יער ושום קרב אפי לא התחולל חוץ מזה הבלתי פוסק והלגמרי לא כזה רומנטי שבראשי. רק עוד ארגזים, כמה ספרים, הרבה בגדים על הריצפה ועל המיטה, כבלים וחוטים ומטענים ואיזו גיטרה מוזנחת עם מיתרים שלא הוחלפו כבר שנה. גיטרה באלפיים, גיטריסט בגרוש.

אז שלחתי לאחי את המנגינה. ממנו בטוח אקבל תשובה. ממני לעולם הוא לא יתעלם, משום שהוא לא מקום עבודה ולא בחורה, ולא רק חבר או משהו אחר שדורש אותי רק כמתווך למשהו אחר נוסף.

אז שלחתי לו את המנגינה בצירוף המילים: "רק אתה תבין".

 ואכן כעבור מספר רגעים הוא שלח לי מכתב תשובה בצירוף המילים: "לא הבנתי".

אבל... איך? חרבות, גרזנים, וזקנים מקורזלים, לא זוכר? איך כשהיינו ילדים?

אני מוכרח להודות - קצת התבאסתי. חשבתי נשאר בכל זאת איזה לינק מיוחד בינינו. כזה שאי אפשר לשבור גם כאשר הוא רחוק יעבור- לארצות הברית של אמריקה. מה איתך?? מרוב צרחות של פעוטות ואסמסים מהעבודה כבר איבדת שמיעתך?

אמא עדיין מחייכת, ואני תמיד אומר לה "אל תדאגי אמא", ומיד היא שואלת בבהלה "למה? יש לי סיבה לדאוג?"

ואני מתלוצץ ובכלל לא מתלוצץ שלה אני משיב: "אמא, אמא... לפחות למישהו עדיין איכפת" והיא אומרת להפסיק לדבר שטויות. היא ואבא טסים בשבוע הבא להונגריה אז היא שאלה:"מה להשאיר לך?"

"את הדברים הרגילים, אלכוהול ומזרקים נקיים"

"התחרפנת?" היא שואלת.

בטח. הייתי רוצה לפעמים לספר לה הכל. אבל אני ילד טוב ירושלים. לא שותה, לא מעשן, אפילו לא מאזין להבי מטאל ובטח שלא מקיים יחסים מין לא מוגנים עם זרות. חוץ מהפעם ההיא בשבת האחרונה שעשיתי את כל הדברים האלה יחד.

לא נורא. כבר עברה יותר משנה מאז הפעם האחרונה. 

אז היא מחייכת ואני מחייך אליה בחזרה, והכל טוב ונפלא כמו שתמיד היה.