ביום הזה לפני שנה בדיוק, אולי היה בי חלקיק מודע שעדיין האמין שתבואי לפה. אבל אני חושב שרוב רובי הלא מודע ידע שזה לא הולך לקרות. כוחות  ההדחקה החלשים שלי לא עמדו לי, והתסכול גרם לי לשלוח לך את המכתב הזה שסיפק לך את נשק יום הדין לשיחת הפרידה. וכשאמרתי דברים קשים, לא משנה כמה מעוגנים במציאות היו, את התפוגגת. קל להתעלם מאדם שבינו לבינך מפריד אוקיינוס.

 חלמתי עליך שוב אתמול בלילה. שוב אני במקום מגוריך, כביכול. והיה לך חבר חדש ומשום מה בחלומי התנהגת כמו פריחה מטומטמת, בדיוק ההפך ממה שהיית לי במציאות. אני צריך לשאוב כוחות עצומים על מנת להעמיד פנים, להדחיק, להתעלם... וישנם כאלה שנדמה שזוהי דרך ההתמודדות הטבעית שלהם. לא נראה לי שאי פעם אבין את זה. אולי בגלל שגם גדלתי עם אמא שכזו. מדחיקנית. משתתקת כשניהיה קשה ומסוגלת להתעלם מהממותה שבחדר. אולי בגלל זה יש לי נטייה לצרוח על הממותה הזו ולהיכנס בה בכל חדר שבו היא מופיעה. 

החודש נטו הזה שבו היינו פיזית ביחד - מערכת היחסים הקצרה ביותר שהייתה לי מעודי, ואף על פי כן אהבתי כמו שלא אהבתי בזוגיות שנמשכה שלוש שנים. החודש הזה יחד איתך בארצות הברית, הפנטזיה, ארץ החלומות, הסיפור מהאגדות, היה לי סוף סוף מבט לחיים שחשבתי ראויים למחייה. זו הייתה ההתאהבות. האהבה. לא נישואים, לא ארוחות משפחתיות, לא סיבובים בטיפת חלב, לא מנגל משותף עם הקולגה. 

אני לא אשכח את בוקר היום השני בבית הזה ששכרת בניו ג'רזי. עדיין ישנת ואני סבלתי מג'ט לג קל. יצאתי למרפסת עם כוס קפה ועשינתי סיגריה, כשהתעוררת והתחלת להכין פנקייקס. ככה זה? חשבתי לעצמי. ככה זה כשזה עובד? שמיכה בסנטרל פארק? את נחה בזרועותי בזמן שאנו צופים בהופעת בלוז חיה בבר ריק ואפלולי בסוהו? ארוחות בוקר משותפות? טיולים ברחובות, בסימטאות, בפארקים, על גדות הנהרות, כאשר ידך לא עוזבת את ידי? ובערבים סינמה באולם ריק. היום המושלם של לו ריד. 

יומיים אחרי שנפרדנו חזרתי לאתרי ההכרויות. רציתי להמשיך הלאה. מהר. עכשיו. לשפוך מלט אל תוך התהום ולהתאבן עמוק מתחת לאדמה. ובאתרי הכרויות יש מעט הכרויות ועוד יותר מעט אהבה. יש הרבה ציניות בעיקר. ומשפטים בנאליים שלא מפסיקים לחזור על עצמם כמו "מחפשת קשר רציני" , ו- "עבר את שלב המשחקים" שאני לא מבין מה זה בכלל אומר. 

אני שמח שלא התחתנתי. אני לא מתכוון אליך. את היית הבחורה היחידה שאי פעם אמרתי לה שאני מעוניין להינשא לה. אני מתכוון לזוגיות שלושת השנים שלי, שלימדה אותי בדיוק מה אני לא מחפש בחיי הזוגיות שלי. אני מתכוון לבחורות ש"מחפשות קשר רציני עם בחור שעבר את שלב המשחקים ולו ראש על הכתפיים". מתכוון לזוגיות של סיבובים בטיפת חלב ומנגל עם הקולגה. 

אם לא לחוות שוב אהבה כמוך בחיי, אעדיף למות לבד.