כל התקופה הזאת באה לי רע, הכל מהיר מדי ומוגזם מדי.
לא מספיקה לעכל.
ועם כל זה עדיין מוצאת לי זמן לדמיין אותך באמצע היום...
ולהזכר בך בבוקר.
ולחשוב עלינו בלילה.
זה לא עוזב אותי ואני לא יודעת מה לעשות, לימדתי את עצמי לא ליפול לזה והרגלתי את עצמי לא להתרגל לאף אחד
ועם כל זה שואלת את עצמי מה בעצם קורה עכשיו?
כשנזכרתי בלילות שהעברנו ביחד בשיחות ונשיקות אז הצמרמורת לא מאחרת לבוא, איך אתה יודע לאהוב זה משהו,
כשנזכרתי שאמרת לי שאתה אוהב אותי ושנייה אחרי אמרת לי שנתפס לך כאב חזק בבטן, אבל כאב כיפי
הבנתי בדיוק למה התכוונת. חוויתי את זה גם, אבל עם כל זה- לא ממך
ועם כל זה לא הערכתי אותך וכשאני חושבת על זה יש לי צביטה בלב, מגיע לך שיעריכו אותך
אתה זהב, אבל לא בשבילי
אני רוצה לאהוב אותך, אני רוצה להשקיע בך, אני רוצה להיות איתך.
אני רוצה לרצות אותך.
אתה חם ואתה שם ואתה בול, לא יותר ולא פחות מדי.
לא סתם התעצבנת כשאמרתי שאנחנו לא מתאימים, באמת חשבתי ככה וידעת את זה גם כששיקרתי. בסדר אז הייתי חסרת רגישות,
ולא נפתחתי ישר כמוך, קשה לי ואני יודעת שאתה רוצה! גם אני! אבל עכשיו אני לא יכולה..

-
בכלל לא בעצם, כי אתה לא כאן, ואני גם לא חושבת שתחזור.
ועם כל זה נכנסת לי ללב יקירי, השארת אותי הזכרונות האלו, והתהייה איך זה היה יכול להיות בזמן אחר. ועם כל זה שחשבתי שלא תצליח וביטלתי אותך ישר ואם לומר את האמת היית סוג של ריבאונד, ועם כל זה בסוף החזקת יותר ממנו.