על החיים שלי בתור תלמידת תיכון עם הפרעות קשב ריכוז

כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה,

לאחד שיבוא ויוציא אותי מכל החרא, שיהיה אוזן קשבת וכל החרטא הזה,

אבל חבר זה לא פיתרון קסמים לכל הדברים הקשים בחיים.

אמנם הוא מספק מקום מפלט לכמה שעות, אבל לפעמים אני רוצה שזה יהיה קצת יותר.

א' ואני יחד כבר חודשיים, ובגלל שהתחלנו בתור ידידים טובים קיוויתי שנמשיך ככה גם במערכת יחסים,

אבל אני מרגישה שכל התקשורת הלכה לאיבוד, שאנחנו מתקדמים מהר מדי.

אז איפה עובר הגבול בין מערכת יחסים בריאה למערכת יחסים ללא תקשורת?

איפה אני פה בכל הסיפור? אם אני לא יודעת איך אני מרגישה איך אני יכולה לומר לו את זה?

לא ידעתי שזה יהיה כל כך קשה.

ועכשיו לשאלה העיקרית, האם כדאי להיפרד עכשיו בגלל שאחד הצדדים עסוק מדי (אבל יש אהבה, אפילו גדולה), 

מחשש להיפגע בעתיד?

חיוך, מבט, תות בננה.