על החיים שלי בתור תלמידת תיכון עם הפרעות קשב ריכוז

במשך חודש.

במשך חודש שיקרת לי בפנים.

חשבת שאני מטומטמת??

שיחקת בשתינו, ניצלת אותי, בגדת בי, למה?

באמת חשבת שלא נגלה?

בן אדם עלוב, פתאטי.

אני סמכתי עליך!

אמרת שאתה אוהב אותי ושלא תפגע בי...

אתה הבטחת.

מה יש לה שאין לי?

מה יש בה שגרם לך להרגיש שאתה לא אוהב אותי יותר?

למה לא אמרת כלום?

למה במשך חודש שיחקת בי??

הכאב לא עובר, אני פשוט לא מבינה איך יכולת להתאהב במישהי אחרת,

לשחק בי, להבטיח הבטחות, לשקר לי בפנים.

באמת חשבתי שאתה אוהב אותי, ועכשיו כואב לי רק לחשוב עלייך,

פצעת אותי, פגעת בי, ועכשיו אם תחזרו אני לא יודעת מה אני יעשה.

ועכשיו יש לי רק חודש להתגבר עלייך, ואז אני אראה אותך כל הזמן.

אני כל כך כועסת!!

אני שונאת אותך, ופגועה ממך, והחלק הכי גרוע הוא שדווקא כשסוף סוף

פתחתי את הלב שלי, בגדת בי.

אהבתי אותך, באמת אהבתי אותך.