לחיות עם זה
|
כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
פרידה ממושכת
להיות נכדה של סבא שחולה באלצימהר זו פרידה ממושכת, זו לא בדיוק פידה ברגע זאת פרידה בחודשים, בשנים.
אני יושבת לידו רגע אחד הוא מחבק אותי ואומר לי כמה שהוא אוהב אותי וברגע השני הוא שואל מי אני.
את רוצה לנצור אתו כל רגע כל שניה לפני שישכח מי את בכלל , ולמה את מחזיקה לו תיד.
את נפרדת מהבן אדם שפעם את הכרת ,זה שהיה מתעקש לעשות הכל בעצמו כל תיקון , לתלות כל תמונה
למררות שתמיד זה היה יוצא עקום.
את נפרדת מאופי של סבא, מהזכרון , ומהעצמאות שלו .
פתאום הוא שרוי במיטה בלי יכולת לזוז, כשהוא מצליח לקום לבדו מהמיטה אל הכסא גלגלים את מלאת שמחה וסיפוק.
זו תחושת יאוש , פחד תסכול ,זה לדעת שמחר יהיה יותר גרוע .
זה לדעת שאולי מחר הוא בכלל לא יזכור איך קוראים לך, ואולי מחר הוא גם לא יצליח לקום מהמיטה לכסא.
| |
אלציהמר
יש לו אלצימהר אמא אומרת לי בדרך חזרה אחרי שבקרנו את סבא, הי זורקת את זה ככה לחלל האוויר.
אני יודעת שהמצב של סבא כרגע לא בדיוק מזהיר, אבל אלציהמר? זו מילה קצת כבדה.
בקרתי את סבא בחופש חנוכה הוא היה בשיקום , אמא הזהירה אותי כי המצב שלו לא בדיוק מי יודע מה , הוא נראה קצת שונה והוא מדבר קצת לא ברור.
כשהתישבתי ליד המיטה שלו הייתי בשוק ולא לא בגלל המראה דווקא הזקן מחמיא לו, הוא פקח את הענינים כולו רעד הוא אמר לי שלום בקול חלש ושברירי
זה היה נראה כאלו נאבק להוציא כל מילה שיצאה לו מהפה, אחרי כמה דקות הוא נרדם בחזרה.
מה קרה לסבא שלי ? אני שואלת את עצמי ודמעות כבר זלגו לי בלי הפסקה.
בערב באנו לבקר אותו שוב בשיקום האמת שכל הסיטאוציה והמקום לא עשה לי כ''כ טוב, זקנה זה דבר מביך,כואב ובעיקר עצוב ובודד.
הוא ישב בכסא הגלגלים שלו המתין לארוחת ערב שלו שמגישיםאותה כבר ב5 וחצי אחה''צ, בין לבין היה כה קולות של כמה זקנים שהתוכחו או אשה שהתחילה לצרוח כמה רע לה.
הגעיל אותי הצורה שבה הצוות התיחס אליהם כאלו הם ילדים בני 3.
היום בקרתי אותו שוב הוא כבר חזר הביתה.
הבית פתאום התמלא בידיות , כסא גללים הליכון ומקל.
הוא שוב נאבק על כל מילה שהוציא, עם דיבור לא כ''כ מובן הוא רק הדגיש שהוא אוהב את הנכדים שלו , ושאל שאלות ששכח שהוא שאל לפני כמה דקות.
איך זה פתאום קרה לו?
ואני מסתכלת על סבא שלי כ''כ שברירי וחלש , האדם שהיה בפלמח ונלחם בכמה וכמה מלחמות ישראל, האדם שהיה מרים אותי עד לשמיים, שניצח את מחלת הסרטן פעמיים , שוכב במטה ולא יכול לזוז.
האם הוא מרחם על עצמו? הוא מודע בכלל למצב שלו? הוא מתבייש? האם יש לו רגעי צלילות? כואב לו?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
