לחיות עם זה

נכנסת לכתה מלאת בטחון עצמי, בטוחה במי שאת ובוגרת הרבה יותר מכולנו.
בין ההפסקות למדתי להכיר אותך לראות אותך , ודי מהר הפכנו לחברות הכי טובות.

הרבה ריבים עברנו בדרך הרבה ניתוקים ,אבל שתינו יודעות שאת הקשר הזה אי אפשר לעצור, זה קשר כזה שגם אם חודש לא נפגש ובקושי נדבר נדע שיש לנו אחת את השנייה ובשנייה אנחנו יכולות לצמצם פערים.
גם אם הקשר בהתחלה לא התחיל כקשר כנה וטהור , נפגעתי ממך המון ואת בין האנשים שהכי פגעו בי הכי השפילו אותי והכי גרמו לי להרגיש כמו אפס.
אומרים שהאנשים הכי קרובים אלייך הם אלה שגם הכי פוגעים בך, וזה נכון.

את התבגרת וגם אני השתננו לטובה ועברנו כל כך הרבה דברים ביחד , שזה קשה לתאר.
אני הייתי שם בשבלך את זוכרת כשבעלה של אמא שלך גילה שהיא בוגדת בו והפף את כל הבית וריסס את המילה ''זונה'' על כל הקיר .
אני היתי שם לנגב לך את הדמעות לנקות אתך את כל הבאלגן.
את היית שם בשבילי כשהורים שלי עשו לי את המוות , את היית שם לחבק ולהציע לי מקום לישון בו.
אני ואת התקשרנו למשטרה כשחבר של אמא שלך הרביץ לך , אנחנו קבלנו ביחד את המשטרה וראינו אך לא קורא לו כלום, רק בגלל שהוא שוטר.
את היית שם כדי לארגן לי מסיבת הפתעה ולהביא את האקס שלי אליה בהפתעה.
אני הייתי שם כחבר של אמא שלך ואמא שלך התגרשו ואח''כ, היתי שם כשאמא שלך הרימה אלייך לא פעם את היד היתי שם כשרצית לברוח מהבית להעילם.
את היית שם בשבילי כשהיה לי כל כך רע בביס ספר, שרבתי עם כל העולם ואשתו.
אני הייתי שם בשבלך באותו הלילה שניסית להתאבד , שרצית לקחת כמה כדורים רק כדי לראות איך זה מרגיש.
את היית שם בשבילי בב''הח באילת תמכת וליוות אותי ולרגע לא שפטת או הסתלת באור שונה , את היית שם להחזיק לי את היד כשהיה לי באוטובוס התקף.

אני סומכת עלייך בעיינים עצומות, ואני אוהבת אותך .
תודה רבה על הכל
תודה על זה שאת חברה כזאת מדהימה

אני מרגישה תחושת הקלה, כאלו החיים שוב מתחילים לחזור אלי , השקט הפנימי מתחיל להופיע והפחד מתחיל להעלם.
זה תהליך ארוך אני יודעת ואני עדיין לט מרגישה כמו שהרגשתי פעם , אבל מתחיל ללהיות טוב.

אני מצליחה כבר לישון כל הלילה, ולתפקד כמעט כמו פעם, החיוך חוזר לי לפנים,והאומונה בי מתחילה להתעצם.
אני פתאום מתחילה לחשוב שוב על צבא ואפילו על תפקיד משמעותי שאני ימצא את עצמי בו.
בסופו של דבר אני כן ימצא את מי שמתאים לי ולא איזה פשרה כי אם כבר אז כבר, ואני יודעת שמשהו ירצה אותי ואני לא כזאת משוגעת אחרי הכל.
וזה הרגשה טובה שוב לרצות לחיות ולא לרצות להבלע, זה הרגשה טובה גם להביא קצת שקט להורים ושסוף סוף הדברים מתחילים להתסדר
אין ספק שזה מאבק וברור שעדיין לא ניצחתי בו , הפחד עדיין עורב לי בפינה , החוסר שקט עדיין מקרקר מידי פעם בבטן וההתקפים לפעמים מגיעים גם.
אבל אני לא מפחדת כבר מהם , ולא חיה לפי הם ואם הם יבואו אז שיבואו אני כבר יודעת איך להתמודד אתם.
אני יודעת שזה יעבור אני יודעת שאני ינצח את זה.