העמק הגדול

האמת היא שלא כל כך רציתי לעשות את זה. באמת שלא. אני דיי נגד הבלוגים האלמוניים האלה שכל מה שהבלוגרים עושים זה להתבכיין על החיים שלהם. נכון, יש פעמים שזה נורא מעניין לקרוא על חיים של אנשים, לא אכחיש, אבל אני עדיין לא בעד זה...לפחות כשזה נוגע לגביי.

אבל לפעמים... גם אני מרגישה את הצורך הזה. הרצון הזה לפרוק בלי אף אחד שיכיר אותך, שאף אחד לא יודע על החיים שלך.

לפרוק בלי לפגוע באיש.

בעיקר זה.

אז החלטתי להדרדר ולפתוח בלוג אלמוני משלי. יאי. כיף.

נראה אם יהיה לי כוח להתמיד בזה.

במידה וכן, עליי להציג את עצמי:

קוראים לי Yuutani Chishikawa, ובעברות יואוטאני צ'ישיקאווה. השם הזה, כפי שאתם מבינים, מתיימר להישמע יפני. הוא נבחר והורכב בעקבות אהבתי ליפן, ובפרט לאנימה ומאנגה (מה שדיי ביזיון. אני צריכה להרחיב את הידע שלי על יפן..), וגם בגלל שהוא מכיל רמז לשמי האמיתי. למי שיהיה כוח לנסות לפענח אותו- בהצלחה, ואתה ממש משועמם.

יודעי הדבר שביניכם יבחינו שהשם הורכב עם ידע מועט מאד בקאנג'י והרכבת שמות. Guilty. מבטיחה שאתקן את זה כשאלמד יפנית, בתקווה ואצליח ללמוד עם הלו"ז הצפוף שלי בצבא...

ואם כבר בצבא אסקינן, אני משערת שאגיד לכם מה התפקיד שלי. אני מאבחנת פסיכוטכנית. כן כן, היצורות האלה שעושות לכם את הצו הראשון? אני אחת מהן, והרשו לי להגיד- זה הג'וב הכי טוחן בצבא. ואני לא צוחקת. הלוואי וצחקתי.. אבל יהיה לי זמן להתלונן על זה אחר כך. בגלל זה טרחתי לומר מה התפקיד שלי..

אה כן, שכחתי להזכיר-יש לי כבר בלוג לא אנונימי,או לפחות אנונימי פחות, ליצירות ושטויות כאלה... לא מעודכן בעליל, אבל סתם תדעו שהוא קיים.

הממ... עוד משהו? נה, לא נראה לי. זה יספיק. את השאר בטח תגלו כשאתחיל לכתוב פה.

אז זה הכל להפעם. תהנו, אני משערת?

YuuChishi