העמק הגדול

מצטערת שאני לא כותבת. אני לא רגילה לשפוך את הלב שלי בבלוג. זה זר לי. משהו שצריך להתרגל אליו.

אז הגיע הזמן לנסות... אני באמת אתשדל...

אני אוהבת אותה. אני באמת באמת אוהבת אותה. אין אדם בעולם שאני יותר אוהבת ממנה.

קוראים לה טסורו (Tsuru). הכרתי אותה כשהייתי בכיתה ט'. היא הייתה בכיתה ז'.

מהרגע הראשון היא מצאה חן בעיני. היא היתה, ועודנה, אדם חברותי, אנרגטי, אבל בו בזמן גם אדם עמוק, עצוב.

היא הגיע בשנה מאד קשה בחיי. שנה שבה הייתי בדכאונות קשים (לא שעכשיו זה לא קורה לי, אבל אז לא הייתי רגילה לזה, ואז זה היה מוחצן לחלוטין). דרך החוויות הקשות למדתי לסמוך עליה, לדעת שהיא תהיה לצידי כשאצטרך. תמיד.

חשבתי שכשאעזוב את בי"ס לא אדבר איתה יותר. רציתי לשמור על קשר איתה, כמו שרציתי עם שאר חבריי, אבל לא סמכתי על עצמי בנוגע לשמירת קשר.

ואכן, לא הצלחתי לשמור קשר עם איש, ואף פגעתי בטסורו מאד על הדרך, ואת דרכי בתיכון התחלתי לבד, מפוחדת ובודדה.

אל טסורו חזרתי כשהלב שלי נשבר, והייתי צריכה תמיכה.

היא הייתה שם בשבילי, כמו תמיד.

משם הדברים נהיו מסובכים יותר.

אז נכון שכבר מהזמן שהכרנו היה בינינו מתח מיני, אבל היא הייתה בת 12, ולא נתנה לי, הגדולה יותר, לעשות מה שאני רוצה.בדיעבד, אגב, טוב שכך.

אבל מאז האיחוד, התחלנו להתמזמז לעיתים. הנשיקה הראשונה של שתינו הייתה ביחד. לאט לאט התקדמנו הלאה. צעדים קטנים מאד מאד.

(לאחר מכן התברר שאני זו שהאטה אותנו).

ואז זה הפסיק, והיה קשה מאד, מאד.

התגעגעתי אליה.

מאד. מאד.

האם זה היה געגוע? או הקנאה שהצליחה איפה שאני נכשלתי?

אני לא בטוחה.

אבל אחרי זה, זה המשיך.

איתי.

והגענו סוף סוף לאן שרצינו להגיע.

....אבל...

זה לא כיף לי.

אני לא רוצה.

לפעמים זה אפילו קצת כואב. לא נעים.

אני לא יכולה להפסיק אותה. כל פעם שאני אומרת לה שאני לא רוצה לעשות איתה סקס יותר באופן חד משמעי, היא נעשית עצובה.

מאד, מאד עצובה.

היא טוענת שהיא בסדר, אבל היא לא.

והחלק הכי גרוע? היא אפילו לא באמת מנסה להחביא את זה בפני. היא טוענת שהכל טוב, אבל מראה לי שהיא עצובה, שכואב לה, שקשה לה.

אז.. אני לא יכולה להגיד לה לא. אני לא רוצה לפגוע בה ככה.

כל פעם שאנחנו שוכבות.. יש בי תמיד את הגועל הזה. את חוסר החשק.

שתבינו, אני אדם עם ליבידו דיי גדול, האמת היא. לא צריך יותר מדי בשביל שאהיה..מוכנה, נגיד את זה ככה.

בחורה נאה בהחלט יכולה להספיק לי.

אבל איתה זה פשוט לא נעים. זה לא עושה לי את זה.

מגעיל ככל שזה יהיה.. אני חושבת שזה פשוט בגלל הגוף שלה. הריח שלה. הטעם שלה.

כל הדברים הפיזיים האלה.

אני פשוט רוצה משהו אחר.

גוף אחר.

אחר ממנה.

אבל אני לא יכולה להגיד לה לא.

אני אוהבת אותה יותר מדי.