העמק הגדול

למי שקרא את הפוסט הקודם, אתמול בלילה קיסקי שלחה לי הודעה על תמונה שהיא ראתה ב9gag, כפי שהיא תמיד עושה, וכשהיא הבינה מתגובתי שמשהו לא בסדר היא התקשרה לברר מה קורה.

סיפרתי לה הכל. כמה עצובה הייתי וכמה חשבתי שהיא לא אוהבת אותי... לא הספקתי לספר לה על כל מה שהעציב אותי, כי החלטתי להתמקד באיך שהיא גורמת לי להרגיש והחוסר בתשומת לב. היא כמובן מיהרה להבהיר שהיא אוהבת אותי ושאני טיפשה שאני לא מאמינה לה ושהכי מעניין אותה לשמוע מה יש לי להגיד ולדעת מה קורה איתי, ושהיא לא יצרה איתי קשר כל אתמול כי היה לה יום מטורף, שאפילו עם ההורים היא לא דיברה... אבל היא אמרה שאני צודקת כי היא תמיד שוכחת להתקשר ושהיא בכלל לא ראתה עליי שאני עצובה כל כך והיא התנצלה על הטעויות שלה ואני על שלי, ושתינו התחלנו לבכות משני צידי הטלפון ("יוטאני את רוצה שאבוא?" "עכשיו אחת בלילה!" "יש לי אוטו." "...לא לא תפסיקי לפתות אותי! את צריכה לישון!") ובקיצור התנהגנו כמו בחורות לתפארת XD מקסים. מילא היא אבל לפעמים מפליא אותי כמה בחורה אני יכולה להיות...

לדבר איתה, בניגוד למה שחשבתי, עזר לי. הייתי בטוחה שהיא תתעצבן ותגער בי, וזה קרה, אבל ממש קצת והיא דווקא התנצלה וגרמה לי להרגיש רצויה ואהובה... וזה בהחלט הרגיע קצת את העצבות הנוראית שלי. היא עדיין שם אמנם, אבל עכשיו אני מצליחה לשלוט בה יותר כי האדם שהכי חשוב לי בעולם, והכי נותן לי סיבה להמשיך בחיי (הן רק מעצם נוכחותה בהם והן בזכות מה שהיא עושה בשבילי) חזר אליי, או יותר נכון הבהיר לי ללא עוררין שהוא מעולם לא עזב אותי והוא גם לא מתכוון, וזה בהחלט עוזר לי להתמודד, ואני מצפה בכיליון עיניים להיום בלילה, אחרי העבודה, שאז אזכה סוף סוף להתכרבל עם האישה היקרה שלי, שאליה כל כך התגעגעתי (למרות שלא ראיתי אותה רק שלושה ימים בערך... אנחנו חסרות תקנה) ולשפוך בפניה סוף סוף את צרותיי.

ועכשיו נעבור לנושא אחר.

ביום שישי היה לקיסקי ולי ריב קל, שבגלל מצב רוחי חיזק את הרגשתי שהיא לא אוהבת אותי. היא התלוננה שכל פעם שאני מקבלת ממנה תשומת לב פיזית, אני ממלמלת "יש" מרוצה. היא אמרה שזה מרגיש לה כאילו אני מחפיצה אותה והבהרתי שזה ממש לא ככה, שזה כי אני אוהבת כשהיא נותנת לי תשומת לב, והיא ענתה שגם אם זה נכון, אני לא אומרת "יש" כל פעם שהיא מדברת איתי, אז זה רק למגע והיא מרגישה לא נעים עם זה.

כמובן הבטחתי שאפסיק, אבל תהיתי ביני לבין עצמי למה אני מגיבה כל כך מאושרת מהמגע שלה, כמעט יותר מכל דבר אחר שהיא עושה. לאחר מכן כשהייתי לבד עם עצמי הבנתי את הסיבה.

בשביל להסביר לכם דרושה הקדמה קצרה. אני אדם שמאד רגיש למגע. לא בקטע של רגישות לדיגדוגים או משהו בסגנון (למרות שגם את זה יש, אבל שלא תעיזו לנסות -_-), אלא פשוט מאד משנה לי מי האדם שבא איתי במגע. בעיקר אכפת לי מחיבוקים ונשיקות, שאותם אני לא נותנת כמעט לאף אחד, אבל לפעמים גם מסאז' או יד על הכתף יכולים להוציא אותי משלוותי עם אנשים מסוימים.

על תחושת המגע משפיעים שני דברים. האחד הוא כמובן קירבתי לאותו אדם- ככל שאוהב אותו יותר כך המגע איתו יהיה נינוח ונעים יותר, וככל שאוהב אותו פחות יהיה לי קשה יותר לבוא במגע עימו (היו פעמים שזיהיתי אנשים שאני לא כל כך אוהבת כשעמדו מאחוריי רק מטפיחה על הגב. לא ידעתי מי זה, רק שזה מישהו שאני לא מחבבת), אבל קירבה זה לא הגורם היחיד, ועל כל יש גורם נוסף, שקשה לי להגדיר... נקרא לו פיזיות.

הכוונה בפיזיות היא שגם אם יש אדם שמאד אוהב, כמו חברתי הטובה שהצגתי בפוסט זה, אך שיניתי את שמה לסאייגי (Saigi) בגלל שיש לי ממנה איזושהי סלידה פיזית, למרות שהיא דיי קלה, אני לא מצליחה להביא את עצמי להנות ממגע איתה שהוא יותר ממינימאלי.

מהסיבות האלה, דיי ברור שמגע זה נושא חשוב לי. הרי ככל בני האדם אני זקוקה למגע, אבל זה לא יכול להיות כל אחד... עזבו כל אחד, רוב האנשים פשוט יגרמו לי לנשוף עליהם (כמו חתול) ולהכות אותם אם הם ינסו לחבק אותי.

אז תחשבו מה זה בשבילי למצוא אדם שאני יכולה לחבק ולנשק ולהתלטף, ולהנות מזה ברמות שלא יאמנו ופשוט לא לרצות להפסיק. אני יודעת שרובכם חושבים "ברור שתרגישי ככה, זאת חברה שלך!" אבל אותי זה עדיין מפליא. בשבילי זה מיוחד יותר מכל מילה וכל מחווה שקיסקי עשויה לעשות, כי הגוף שלי יודע להראות יותר טוב ממני את מי הוא אוהב ומעדיף, ומבחנתי אין לתחושה הנפלאה הזו של מגע נעים כל כך שום חלופה.

אסיים במשהו משעשע.

אני אדם שמדבר לעצמו. תמיד. גם אם אתם לא תשמעו את המלמולים שלי, תניחו שאני נותנת לעצמי הוראות בראש.

הנה דוגמא:

"הממ אז נלבש את החולצה הזו והחזייה הזו אבל איזה מכנס.. הלבן?"

"לא לא יוטאני. מחזור."

"אהה צודקת! תודה."

ועוד אחת:

*אני אחרי ניקוי שיניים בפעם הראשונה מזה שנים (!!!)*

"יש לי טעם של דם בפה... מגיע לי פרס להעברת הטעם! בא לי קולה!!"

"את בסדר?? קולה ישר אחרי ניקוי שיניים?? מה עובר לך בראש??"

"אבל בא לי! וחוץ מזה קולה זה כל כך חומצי שזה בטח יעזור לניקוי כי זה ימיס על לכלוך שהשיננית פספסה!"

"...את מבינה שאת טועה לגמרי נכון?"

"לא אכפת לי! קולהההה!!!"

ואחרי זה באמת קניתי קולה. קשה להתנגד לעצמי... ועוד קניתי אחת עם השם של קיסקי, כי זה פשוט היה מונח שם ממש מולי על המדף ואני תמיד בעד לשתות את חברה שלי, אז למה לא?...

(כן, "את", לא "עם". זו לא טעות.)

מה שכן אלוהיי רפואת השיניים החליט להתנקם בי בכך שהוא גרם לקולה להתפרץ עליי באוטובוס (שוב, בכוונה להתפרץ ולא להשפריץ), אך זה לא עצר אותי מלאכול שוקולד בבית... טוב אולי קצת חששתי אז צחצחתי שיניים אחרי שניהם כדי לפייס את אלוהיי רפואת השיניים... נקווה שזה עבד.