העמק הגדול

ואו רציתי לכתוב עוד משלישי בבוקר ורק עכשיו היה לי זמן! עסוקה או מה?...

לפני שנחזור לעבר, רק רציתי להגיד שחשבתי שהדיכאון עבר- אבל הוא לא. אח שלי, שבכיתה ז', סיפר לי שאבא שלי הבטיח שאם הוא יקבל ממוצע של מעל 90 בתעודה הוא מקבל משחק או שניים ל3DS.

המסכן אמר את זה כדי להזמין אותי לשחק איתו, אבל כל מה שעשיתי היה להתעצבן. אז בחטיבה לא הייתי התלמידה הכי טובה, אבל בתיכון הייתי מדהימה. פאקינג מצטיינת בכיתה שלי, בלי לנסות יותר מדי... אבל במקצועות שהיה לי קשה, ישבתי ולמדתי כדי שיהיה לי ממוצע טוב, ולבסוף אכן היה לי (92? 94? אני כבר לא זוכרת..) למה עשיתי את זה? כי למדו אותי שזה מה שאני צריכה לעשות כדי שאני אוכל להצליח בחיים ולהגיע לאן שארצה, כשארצה. עשיתי את זה מתוך רגש חובה, הידיעה שאני חייבת להצליח, במיוחד אם זה כל כך קל.

אח שלי יקבל משחקים... וזה אפילו לא באמת תגמול כי הציעו לו את זה רק עכשיו, אחרי שהוא תכלס סיים את שנת הלימודים שלו. ומה אני קיבלתי על ההצטיינות המטורפת שלי? על כל התעודות של מצטיינת הכיתה ומצטיינת ספרות מוגבר ואחת התלמידות המצטיינות במגמת המוסיקה? (וזו הייתה ה-מגמה שלי בבי"ס, שהוא הרי בי"ס לאומנויות, אז זה מרשים) כלום. בקושי ח"ח מזויין. ההורים שלי לקחו את ההצטיינות שלי ככל כך מובנת מאליה, שהם פשוט אמרו תמיד שהתעודה שלי משעממת, ולא יותר. לא הציעו לי שום פרס מזורגג, אפילו לא לתלות על המקרר.

זה מתסכל, ומעצבן, ובא לי להפוך לבטלנית מגעילה שלא ייצא ממנה כלום סתם בשביל שיפסיקו לצפות ממני לכל כך הרבה, בשביל להראות שזה לא כל כך מובן מאליו שאני חכמה.

פשוט חרא.

אהמ

עדכון קל לגבי קיסקי. מסתבר שהיו דברים בגו- לפחדים שלי הייתה סיבה. היא חשבה בימים האחרונים על אולי להיפרד ממני.

כשהיא אמרה לי את זה בשני בלילה, אחרי שכבר התכרבלנו במיטה, הדבר הראשון שחשבתי היה שזה ממש לא הוגן לעלות את הנושא הזה ישר אחרי הסקס, במיוחד אם אני לא קיבלתי כלום כי אני במחזור. היא אמרה שלפעמים היא מרגישה שאני תלויה בה מדי ושהיא האדם היחיד שיש לי ושהיא מפחדת להיפרד ממני כי היא לא יודעת איך אני אתמודד עם זה (תלות אולי כן נכון, אדם יחיד לא ותכלס לי יש יותר חברים מלה ונראה איך היא תסתדר בלעדיי, ומה שאמרתי לה בתגובה היה "גם את היית תלויה בי פעם" שזו דרך נחמדה להגיד שאחרי שהיא ניסתה להתאבד חודשים היו לי מחשבות בדיוק כאלה עליה ואני התמודדתי עם זה ונשארתי איתה). היא אמרה שהיא מפחדת שנשארנו יחד מתוך נוחות, מתוך הפחד לוותר אחת על השנייה ועל קשר יציב ונוח. היא גם אמרה לי שהיא חוששת שהיא לא מצליחה שלא להסתכל על בנים. אמרתי לה שמותר לפזול וגם לי זה קורה לפעמים אז היא סיכמה את החשש שלה במשפט הכי יפה שאמרו לי- "אני חושבת שאני האדם היחיד בעולם שעצוב להיות סטרייט".

למרות כל זה, לאחר דיבור על כל העניין ("את יכולה להישאר איתי ולחשוב על הנטיות המיניות שלך אם את באמת רוצה, אבל שהיחסים איתי לא ימנעו ממך לחשוב על זה ולהבין את עצמך. אני משתדלת להיות ממש לא אנוכית כרגע... אם להיות אנוכית? אני רוצה שתשארי איתי ולא אכפת לי כלום, אבל זה לא יפה מצידי.") נראה היה שהיא עדיין אוהבת אותי יותר מהכל, ופשוט מפחדת מכל הדברים האלה, והיא נהייתה מרוחקת כי היא פחדה לדבר איתי על זה כי היא לא ידעה איך אני אגיב... אני מודה, בהתחלה נלחצתי קצת, אבל כשהבנתי שהיא עדיין אוהבת אותי באמת נרגעתי, ואמרתי לה מה שאמרתי על הבנים, ואמרתי לה שאני אוהבת אותה עדיין, אפילו שאנחנו ביחד הרבה זמן, ושאני אנסה לבלות עם אנשים אחרים אבל שהיא פשוט החברה כי טובה שלי, ואני יודעת שאני שלה, ושגם אם אולי יש מקום של נוחות בקשר ובגלל זה לא רוצים לנתק- זה לא רע, כי זה מראה משהו לדעתי.

העניין נגמר בהצעת נישואין, לה עניתי בשעשוע קל שקודם נראה אם נשרוד את הריחוק הקרב, הלוא הוא המעבר של קיסקי לירושליים באוקטובר, במידה ואכן תתקבל לאקדמיה למחול, והיא הסכימה בחיוך שזה אכן המבחן האמיתי... ושאנחנו נעבור אותו.

אבל היה קול קטן ולחוץ בראש שלי שתהה האם ההצעה הייתה רצינית...