העמק הגדול

יש הרבה דברים שאני צריכה לעדכן על חיי, אבל לאחרונה אין לי את הכוחות. אני אעשה זאת בהזדמנות.

אבל עכשיו ניגש לנושא המדובר.

בהתחלה בכלל לא זכרתי שיום הזיכרון. רק ביום שלפני הבנתי את זה כי הייתי אצל אבא שלי ולצערי אנחנו שכנים של אחד מבתי הספר התיכוניים בעיר, ושמעתי בעל כורחי שהם עושים חזרות למשהו עצוב על אנשים מתים, וזכרתי שיום הזיכרון לרבין הוא הראשון מהימים העצובים בבתי הספר.

כשהייתי קטנה יותר, כמו רבים מילדי ישראל רבין היה בשבילי איזשהו גיבור שלום שכולם צריכים לשאוף ולחשוב כמוהו ולהיות כמוהו, בעקבות החינוך שהנחילו לי בבית הספר. למזלי הרב גדלתי והחכמתי, ולמרות שאני עדיין חושבת שרבין עשה לא מעט דברים טובים (אין מה לעשות- קשה לגמרי לאבד דברים שהתחנכת אליהם בילדות) למדתי גם לראות את התמונה הרחבה יותר, והיא- שיום הזיכרון לרבין כבר מזמן פיספס את מטרתו.

יש מספר מטרות שלדעתי היום הזה נועד, ואם לא נועד אז צריך להיות למענן, ואותן אפרט בהמשך. אני אדבר קודם כל על מה שהיום הזה הפך להיות, שזה יום רבין הקדוש המעונה.

כמו שאמרתי, זה לא שאני לא מעריכה אותו על מה שהוא עשה, אבל הוא בסך הכל היה בנאדם. ולא סתם אדם- פוליטיקאי. הוא אמנם היה פוליטיקאי יחסית הגון וישר, וכמובן לקראת סוף הקריירה שלו הפך למעט שמאלני יותר ועשה כמה מעשים טובים ונחוצים, אבל הוא רוב חייו לא היה ככה. אמנם הידע שלי על חייו של רבין מעט לוקה בחסר, אבל אני כן יודעת שכמו רבים מהפוליטיקאים במדינתינו, רבין היה גורם בכיר בצבא ישראל לפני כניסתו לפוליטיקה, ובתחילת דרכו החליט על מעשים בדרך הצבאית והנוקשה יותר, שהובילה לכמה מבצעים חסרי תוכלת ולכמה החלטות אכזריות. מעט אמנם, והוא תיקן דרכיו לאחר מכן, אבל הן היו קיימות ועשו את נזקן באותה תקופה. בנוסף, גם לאחר שרבין שינה את דרכיו וניסה לקדם את השלום- זה עדיין לא היה שחור ולבן. אמנם השלום המבורך הגיע עם חלק מאויבינו, אבל במחיר כבד- הסכם אוסלו עשה עוול לשני הצדדים. האם זה היה שווה את זה? יש וויכוחים על כך עד ימינו.

מה שאני מנסה להגיד פה- הוא שרבין היה אדם, וכמו כל אדם- רבין עשה טעויות והחלטות שפגעו באחרים בחייו.

אני לא מגנה אותו כלל, נהפוך הוא. זה בסדר לטעות, זה אנושי וזה נסלח ברבות השנים, אבל יום הזיכרון מוחק את הטעויות הללו, ומציג אותו כאדם שכל חייו פעל למען השלום, שמעולם לא פגע באדם ושלכאורה לא הייתה כלל סיבה לרצח שלו מלבד שנאת חינם. אף פעם אין סיבה הגיונית לרצח, ואני לעולם לא אומר שכן (חוץ מאולי מקרים מאד, מאד קיצוניים) אבל אי אפשר להגיד שזו הייתה שנאת חינם. החלטותיו וגישתו של רבין הביאו לו, ויש שיגידו בצדק, אויבים מכל רחבי המדינה ומחוצה לה. הרצח היה פשוט של אויב-רבין שלא יכל לסבול את זה יותר, ואכן היה קיצוני בדיעותיו ומעשיו, אבל הוא לא היה לגמרי משוגע- אי אפשר להגיד שלא הייתה שם סיבה מוחשית וכואבת.

מהסיבות האלה, אסור לעולם להפוך אדם לקדוש, זה משבש את ההיסטוריה ובדרך הזו אי אפשר להכיר בה וללמוד ממנה. אמנם ארה"ב היא לרוב לא דוגמא טובה, אבל שימו לב שגם הם לבסוף שינו ימים שהיו מיועדים להלל נשיאים מסוימים, והפכו אותם ליום הנשיאים. ובכלל, תארו לכם אם פתאום מישהו, חס וחלילה, ייתנקש ב-ביבי, ופתאום הוא יהפוך לקדוש שכזה. זה לא ירגיז את חלקיכם? תחשבו על ילדיכם חוזרים הביתה בעיניים נוצצות ואומרים כמה ביבי היה גיבור ועשוי ללא חת, לא הייתם מתפוצצים מבפנים? אמנם ביבי עשה יותר טעויות מרבין, אבל תחשבו על זה.

אבל עדיין צריך את היום הזה, פשוט לא במתכונתו הנוכחית. היום צריך להפוך ליום לשלום, ובו יקדמו את הליך השלום וכן ייתנו דוגמאות ויחנכו לשיוויון ואחווה בין עמי העולם, וילמדו שלמלחמה כן צריך לצאת לפעמים, אבל רק מהסיבות הנכונות ולא משנאה.

את רבין ייתנו גם כדוגמא, אבל לדעתי פחות צריך להדגיש את מהלכיו להשגת השלום, אלא להתמקד בדבר הרבה יותר חשוב- האדם נרצח על דעותיו ומעשיו, רק כי לא מצאו חן בעיני אדם אחר. זה העוול האמיתי שנעשה, ולא שום דבר אחר, כי לא צריך להלל אדם ולשכוח את הרע, אלא לבכות על כך שהוא מת, בסופו של דבר, מחילוקי דעות.

כתבתי הרבה, ואני מודה לכל מי שקרא. אני תמיד שמחה לדיונים, אבל בבקשה בדרך ארץ ובהקשבה. אני אקשיב לכם, אבל אל תתנפלו עליי ותהרגו גם אותי מאותן הסיבות שתיארתי ><''