העמק הגדול

היי [=

אז בעקבות בקשות ושאלות של אנשים שמסתבר החיים שלי מעניינים אותם (למה?), הנה עדכון של מה שקורה איתי לאחרונה:

העבודה הנוכחית שלי כנראה הולכת להסתיים. מי שאני מחליפה אמורה לחזור ב1/6, ועדיין לא ברור אם אני הולכת להמשיך לעבוד אך במשרה מצומצמת יותר או בכלל לא, אבל כך או כך אני לא מחכה. בינתיים אני כנראה הולכת להתלמדות במסעדה קטנה וחביבה שלא דורשת הרבה משמרות וגם משאירה אופציה לעבודה כסטודנטים. האוכל שם טעים ונראה שתמיד יש שם אנשים חביבים, אז זה נראה טוב.

כמו כן, למי שלא יודע - החלטתי ללכת לאוניברסיטה בעיר מגוריי, בה אלמד תואר דו-חוגי בביולוגיה ומדעי הרפואה, מתוך תקווה שזה יספיק לתואר שני ברחובות בוטרינריה. עם כל יום שעובר אני לא יודעת אם זו החלטה נכונה - השמועות על קשיי הקבלה והפרוטקציות מדאיגות אותי, אז אחרי השנה הראשונה בתואר הנוכחי אני אשקול לעבור לרחובות לתואר ראשון בכל זאת כדי לשפר את סיכויי. אני רק יודעת שכרגע - לא הייתי מוכנה למעבר, וזה בינתיים יותר חשוב לי מהכל. כך או כך, אמרתי לאבא שיתחיל לחפש חברים חדשים (אהמאבאמשפיעאהמ).

לעניינים יותר אישיים - לקיסקי ולי הולך טוב. היו כמה נפילות, אבל לא משהו רציני... הסקס עדיין טעון שיפור, אבל הולך ומשתפר לו לאט לאט. משגע אותי שממש קשה לה בלימודים, ברמה שהיא בטוחה שהיא מטומטמת, ושלי אין איך לעזור לה... זה מוציא אותי מדעתי. אני רוצה לומר לה שתעבור אם כל כך קשה לה אבל אני יודעת שאין לה לאן ללכת חוץ משם... אז אני מנסה לעודד אותה כמה שיותר, למרות שזה לוקח לי הרבה זמן צומי. גררררר...

מה שכן, מאז שלטסורו יש חבר (שאגב, הוא ידיד ותיק שלי מקבוצת החברים הקרובה) אני מגלה שממש קשה לי לשבת עם שניהם במפגשים חברתיים. הם בשלב המושי הזה של מערכת היחסים, וזה מציק לי ממש לראות אותם מתמזמזים כל הזמן, מעבר ל"איכס" הרגיל שיש במצבים כאלה. אשכרה מפריע לי נפשית. ניסיתי להבין למה, כי אני בכלל לא מתגעגעת לטסורו בגלל איך שנפרדו דרכינו, ובכל זאת זה מציק כאילו אני כן (למרות שהיא מתנהגת איתו בדיוק כמו שהיא התנהגה איתי, שזה דיי צורב באיזשהו מקום).

הפסיכולוגית אמרה על זה שלא משנה שאני לא מתגעגעת באמת, אנחנו שני אנשים שנפרדו בנסיבות לא נעימות, ולא משנה אשמת מי זה (התווסף לשיחה כי ליוטאני יש נטייה להאשים את עצמה בהכל, ואובייקטיבית באמת נראה לי שרוב האשמה נופלת עליי, מה שלא משנה את הכעס שלי עליה), ולכן הגיוני שיהיה לי קשה לראות אותה, נטו בגלל המטען של יחסי העבר שלנו. הוסיפו למטען הזה, אגב, כמה דברים, כמו העובדה שהיא דיברה על חברה הכי טובה שלה כשהייתי בחדר, כאילו מעולם לא הייתה מישהי אחרת במשבצת הזו (אני, לדוגמא), או שהיא קוראת להורים של החבר אבא ואמא (כמו שהיא קראה לשלי, בניגוד לרצוני לחלוטין אגב, כי זה ממש מוזר), וגם זה שנראה כאילו היא מחפשת סיבות להתעצבן עליי כל הזמן או לפחות להתנהג אליי לא כל כך יפה. החבר, אגב, משתדל להמשיך להיות חבר, אפילו יותר מאיך שהוא היה בשנים האחרונות, כנראה כדי להראות לי שזה לא צריך לפגוע בחברות שלנו, למרות שהוא יודע על מה שהיה ביני לבין טסורו בעבר. הוא אחלה בחור, למרות שקיסקי לא סובלת אותו.

כך או כך, אני אשמח אם ההרגשה המעצבנת הזו תעבור. אין לי ברירה אלא לראות אותה, ועד שהיא הייתה בזוגיות הייתי בסדר גמור, אז זה סתם מיותר בעיני שזה כל כך מציק לי.

מספיק בינתיים. יש לי רעיונות לכמה פוסטים, אז נקווה שעכשיו באמת יהיה לי יותר זמן ואני אוכל לעדכן יותר [=