העמק הגדול

מצחיק אותי כל פעם לשים לב מחדש לעובדה שאני מדחיקה לחלוטין כמעט כל זיכרון טוב שיש לי מטסורו. אני לא יודעת אם זה המצב בגלל שאני לא יכולה להאמין שהייתי עם מישהי בצורה אינטימית כל כך לפני קיסקי, או בגלל שאני ממש לא אוהבת ומתחברת לאדם שטסורו היום, בהווה. כנראה זה מעיין שילוב של שניהם.

(למה אני לא מתחברת אליה זה כבר נושא מורכב בפני עצמו, שאין לי את היכולת לעסוק בו ובזכרונות המודחקים בו זמנית, כי זה יהרוס לי את המוח).

אבל כשאני נותנת לעצמי סוף סוף לחשוב על זה, יש לי המון זיכרונות טובים מטסורו. בכל זאת, היינו "ביחד", סוג של, בערך חמש שנים. הייתה בינינו אינטימיות חזקה מאד, בכל מובן. היא הייתה האדם הראשון שראה אותי עירומה בתור אדם מבוגר (או שזה היה כבר אחרי הטירונות? לא זוכרת. אז היא הייתה האדם הראשון מבחינתי). היא ראתה כמעט כל פינה בגוף שלי, והייתה האדם הראשון שהרגשתי בנוח לפתוח מולו רגליים בלי בגדים, סוג של, זה דיי קרה בלי לשים לב, אבל זה אומר אפילו יותר לא?

היו לנו הרבה נשיקות, ודיי יפות האמת. אני אדם רומנטי להחריד, ואמנם קיסקי מבקשת שאני קצת אצמצם את זה, אבל עם טסורו זה יצא במלוא הקיטור. כל כך הרבה אמירות רומנטיות קלישאתיות, קיטשיות יותר ופחות, כל כך הרבה נשיקות בחשכת המרפסת, כי לאנשים אסור היה לדעת (למה? כי היא התעקשה שאנחנו לא זוג, ושהיא לא אוהבת אותי ככה, ואני לא ידעתי איך לכל הרוחות אמורים להסביר את זה לאנשים, אז לא סיפרתי).

היה גם לא מעט סקס. הרבה יותר משיש לי כרגע עם קיסקי, זה בטוח. המוח של אוטומטית בוחר להיזכר רק ברגעים שלא היה לי נעים, והיו הרבה כאלה לצערי, ובכמה לא נמשכתי אליה וכמה גרועות היו הנשיקות שלה עם לשון. אבל היו גם לא מעט דברים אחרים, דברים שאני אשכרה לא מצליחה להיזכר בהם בלי מאבק, בלי להסמיק ולהרגיש רע, כי הם היו טובים. כי אין אותם עכשיו, והם חסרים לי מאד. לטסורו הייתה הרבה יותר אנרגיה מינית. אמנם לא אהבתי את המראה שלה, אבל מבחינת התנהגות ופיתוי היא הייתה סקסית להחריד, וזה מה שהוביל אותי לחשוק בה מלכתחילה, למרות הגוף. היא רצתה תמיד לעשות המון דברים, והציעה כל הזמן, וגם אני הרגשתי בנוח להציע דברים משלי (למרות שבתכלס - לא עשינו יותר מדי דברים מאד "מתקדמים", אבל עדיין). זה לא שקיסקי לא מציעה, אבל זה מרגיש כאילו המוח שלה... לא מסוגל לחשוב על דברים מסוימים, אפילו אם הם מאד פשוטים. כאילו אין לה מעין חשיבה מינית מסוימת, ולי לא נעים להציע... כי אני מפחדת שהיא תדע מאיפה ההצעות שלי באות. שהם היו שם קודם.

מצחיק אותי שהמוח מדחיק ככה. אולי זה בשביל שאני לא אתפתה? (מילה מוזרה) שאני לא אתגעגע? כי כשאני חושבת על הדברים הללו, אני מתחילה קצת להתגעגע, וזה מעלה לי דמעות בעיניים ועצב בלב.

נכון שלא אהבתי את הגוף שלה מעולם, אבל כן רציתי מישהי בדיוק כמוה, רק בגוף אחר, אכזרי ככל שזה יישמע. יש דברים שהיא עשתה אוטומטית, ושאני לא אוכל בחיים לקבל מקיסקי, כנראה, ואני לא מתכוונת לבקש, לא כל עוד היא תתהה מאיפה זה הגיע, כמו שאמרתי קודם.

אבל זה לא רק זה. אני מתגעגעת לא פחות גם לחברות בינינו. הכרתי אותה כשהייתי בערך בת 14, והיא הייתה החברה הכי טובה וקרובה שלי כמעט כל הזמן עד לגיל 20 בקירוב, כשהתחלתי לצאת עם קיסקי. היה בינינו המון - וכנראה העצבות הזו היא הסיבה שהמוח שלי נעל את כל הזיכרונות, כדי שלא יהיה בליבי ספק שעשיתי את ההחלטה הנכונה.

ואין בי ספק, באמת שאין, אבל כרגע אני מתאפקת שלא להתקשר אליה, או לשלוח הודעה, ולומר שלמרות שהיא דיי בגדה בי באיזשהו מקום, למרות הצורה שהיא ניסתה כל כך לפגוע בי שוב ושוב, למרות ההתנהגות המחפירה שלה אז שיוצאת החוצה מדי פעם עד היום - התגעגתי. לא, לפעמים - אני מתגעגעת. אבל אני לא אעשה את זה, כי טסורו של פעם לא תחזור יותר לעולם, ועל טסורו של היום אני לא יכולה לסמוך יותר, או לדבר באותה פתיחות שהייתה בינינו בעבר. ואולי טוב שכך. אולי זה למה הפיתוי כל כך קטן, חי רק בזכרוני ולא כל פעם שאני רואה אותה.

אבל בסך הכל, אהבתי אותה. רומנטית או לא רומנטית - זה לא משנה, ואני מאד מפחדת להיזכר כמה. מפחדת אפילו להתגעגע.

(אגב, למי שתהה - למרות הפוסט הזה, קיסקי ואני בסדר. סיפרתי לה קצת, ברוגע כמה שיותר, איך אני מרגישה, והיא כרגיל הרגיעה אותי, חיבקה ולחשה שאני היחידה בשבילה, ושאין לי ממה לדאוג. אני מאמינה לה.)