העמק הגדול

שלום לכולם! סליחה שלא יצא לי לכתוב יותר מוקדם, אבל היה לי סופ"ש דיי עמוס... ומאד כייפי [= יאי לי!

אז כפי שהבטחתי, יש לי לא מעט נושאים לכתוב עליהם, ושבוע הספר נבחר ברוב קולות, ועל כן אכתוב!

(אגב, שמתי לב שאני תמיד כותבת על נושאים חמים בדיוק כשהם נעלמים. קטע כזה. מעניין איך זה תמיד קורה...)

אז זוכרת שלפני כמה זמן שאלתי את כינוישקרכלשהו איך יכול להיות שיש חודש הגאווה, אבל רק שבוע לספרים? קיבלתי כל מיני תשובות, גם בחיים הלא-וירטואלים שלי כשהעליתי את הנושא, כמו שזה לא באמת חודש-ושבוע, כי הרי בסטימצקי וצומת ספרים המבצעים מתחילים כבר בתחילת אותו חודש, וש"חודש" ה"גאווה" הוא משהו דיי תל-אביבי שלא באמת שמים עליו יותר מדי. ובכל זאת, מבחינה עקרונית - העניין הציק לי, שהרי לא משנה מה ואיך ולמה - מבחינת מה שקורה בפועל הספרים הולכים ונהיים פחות ופחות משמעותיים.

כל זה מוביל אותי לנושא הפוסט.

שבוע הספר בשבילי זו חגיגה אחת גדולה. למי שלא שם לב, הייתי תולעת ספרים לא קטנה (על מי אני עובדת, תמיד הייתי קטנה ><) ואני רוצה לקוות שאני עדיין תולעת ממושקפת. בשבילי, שבוע הספר היה ללכת עם אבא והאחים לדוכנים שפתחו במקום כזה או אחר בעירי, שיצרו מבוך ענק ומרשים של אינספור ספרים, לטייל שם ולקחת מכל הבא ליד. כי כשאבא משלם - מתפנקים!

אז אמנם בשנתיים האחרונות לא יצא לי למצוא זמן לחגוג כמדי שנה, שכן הייתי עסוקה בלמכור ספרים יותר מבלקנותם, אבל השנה סוף סוף היה לי זמן, והחלטתי לנצל אותו כראוי, במיוחד כשנודע לי שיש לי שני ירידים לפקוד - גם את יריד שבוע הספר הרגיל, וגם יריד החלפת ספרים, שאפילו מאד קרוב לביתי! הייתי מאושרת.

אז ביום שני גייסתי את אבא ואחי הקטן והמגניב לנסוע לתור אחרי ספרים חדשים בדוכני שבוע הספר. לאכזבתי, זה מה שחיכה לי:

זהו. בצד השני של הבניין משמאל היה דוכן מעט יותר קטן של ספרים יד שנייה, שהיו מיושנים, דהויים, ומרבית אלו שראיתי לא מעניינים בעליל, ובזה הסתכם המתחם.

מסתבר שזה היה דוכן בלעדי להוצאת "ידיעות ספרים", שלרוב אני לא אוהבת. העזתי לשאול האם יש עוד דוכנים של הוצאות אחרות, ונענתי בשלילה, וגם האינטרנט לא העיד על משהו אחר. כשאבי העיז בעצמו ושאל אותם למה זה כך, הוא נענה ב"כי רק אנחנו טרחנו ליזום".

בואו רק נאמר שאני מסוג האנשים שבירידי שבוע הספר נהגו להגיע לקופות עם ערימות של בערך שלושים ספרים, ולאחר עצבים/שידולים/בכי מצד אבא לצמצמם בלב כבד את הערימה לעשרה ספרים בלבד. הפעם יצאתי בדוחק עם ארבעה, כי בכל זאת - אבא קונה, אז אי פשר לא לנצל את זה בכלל.

למרות אכזבתי, ניסיתי להרגיע את עצמי - מחר אני הולכת ליריד החלפת הספרים! היה לו יותר פרסום, אז כנראה בו השקיעו יותר! יהיה לי כיף ונהדר ואני אמצא מלא ספרים.

אז יום למחרת גייסתי את קיסקי יקירתי, ושוב אחי הקטן והמסכן (אבל הוא קיבל יוגורט אחר כך, אז הכל בסדר) והלכנו לדוכן החלפת הספרים. קיסקי ואני עוד התבאסנו שלא היה לנו מספיק ספרים להביא להחלפה (אני עברתי דירה לפני כשנה, אז כבר במעבר טרחתי להיפטר מה"משקל העודף", וקיסקי... טוב... קונת ספרים הרבה יותר מבוקרת ממני XD), אז נאלץ להסתפק במעט ספרים יחסית, שזה אכן חבל!

אז כן, היריד הזה היה הרבה יותר מושקע מהקודם, אך נפל במקום מאד חשוב - הגורם האנושי. הספרים שאנשים הביאו להחלפה היו מעזעזים. קיסקי ואני בכוונה בחרנו להביא ספרים שהיו במצב טוב, יחסית חדשים ו/או יחסית מעניינים, גם אם לא מספיק בשביל קריאה חוזרת, והנחתי שזה גם יהיה הסטנדרט של מנהלי הדוכן. אז לא. מרבית הספרים היו ישנים להחריד, למרות שלא מתפוררים אז לפחות זה, ויועדו או לתינוקות/ילדים דיי קטנים, או מבוגרים/מבוגרים +, עם נושאים שונים ומגוונים שאיכשהו סובבים כולם סביב רומנטיקה, או אימה סוג ז', או תרגומים נוראיים שכנראה היו גזעיים בשנות ה-70.

אני לא אכחיש - יצאתי עם שלל גם פה, אבל מאד מזערי ביותר, לאחר נבירה אינטנסיבית בכל הדוכנים במקום, ולבסוף אפילו החלטתי לחלק את הזכויות שלי לספרים נוספים לאנשים רנדומלים - כי לא מצאתי כלום. ובקטגוריית הספרים החדשים האקסלוסיבית, בה מקבל כל משתתף שתרם מספר ספרים מסוים את הזכות לבחור ספר אחד - איכזבה אותי קשות, שכן שוב, כל הספרים היו של ידיעות ספרים, שכפי שכבר ציינתי - לא מעניינים אותי במיוחד.

לפחות אחי קיבל יוגורט, גם אם לא ספרים חדשים.

אז מה המסקנה פה? שעצוב לי.

עצוב לי שהוצאות הספרים הולכות ומצמצמות, ושאיכשהו ההוצאה הגדולה שאוכלת את כל השאר מוציאה רק ספרים שבעיניי... ממוצעים, מה שנשים מסוג מסוים בגיל מסוים אוהבות לקרוא בשביל להרגיש משכילות ולהתנשא על כולם שהן קוראות, ושאני לא רואה אלא בתור עוד סיפור מרגש, עוד עלילה סוחטת דמעות - שבסופו של דבר דומה לכל השאר.

עצוב לי שהמבצעים מקדמים רק את מה שכבר בכל מקרה תמיד מקודם. פעם שבוע הספר הייתה ההזדמנות לגלות עולמות חדשים, לבדוק נושאים שעוד לא בדקת, או לפחות למצוא את מנת הספרות השנתית שלך, או לפחות החודשית שלך, ואילו עכשיו - זה אותם הספרים שתמיד נמצאים בקידמה, שתמיד דוחפים לך לגרון כאילו זה פאר היצירה, וגם החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל לא באמת עוזר בסופו של יום... אלא רק מקשה על סופרים חדשים לקדם את עצמם, שכן מחירי הספרים הרגילים מרקיעי-שחקים, ולאט לאט הולכים ונהיים בלתי נגישים למרבית האוכלוסייה, שיותר מעניין אותה לסגור את החודש עם כמה שיותר כסף בצד מאשר להקנות להם ולילדיהם ידע.

ואם ביוקר עסקינן - עצוב לי שספרים נהיו עסק כל כך יקר, שהעירייה מעדיפה להשקיע את מרצה וממונה יותר ביריד של ספרים יד שנייה, ספרים ישנים ומיושנים, שמציע רק הופעות ילדים כאטרקציה חינוכית, מאשר לנסות להקים, כמו בשנים עברו, את אותם ירידי ענק, מלאי הספרים והסופרים וההוצאות השונות ומגוון אנשים מטורף וכל כך מעניין, ולא רק ילדים בני ארבע שצוחקים כשהאיש על הבמה מחליק, והאימהות שמוחאות יחד איתם כפיים.

אז מבחינתי - העתיד נראה רע לספרים. הידע וההשכלה (לא רק בתחום הספרות) עושה רוורס וחוזר להיות כפי שהיה לאורך כל ההיסטוריה - נחלת העשירים בלבד, ובנוסף המונופול שהולך ומתחזק מדי שנה על הוצאות הספרים/חנויות הספרים לא רק מייקר את הספרים עוד יותר - אלא גם מגביל את מגוון הנושאים ש"מעניין" לקרוא עליהם.

אם למישהו יש פיתרון לזה - אני אשמח לשמוע, כי אני באמת מתחילה לאבד תקווה.

אז זו ההתבכיינות שלי לשבוע הספר! קצת ארוך אני יודעת, אז תודה לכל מי שקרא! כל הכבוד לכם!

עדיין יש לי נושאים רבים לכתוב עליהם, אז שוב אתן לכם לבחור:

1. אקטואליה - סינון החדשות.

2. תובנות סקס.

3. ההבדל מגדרי (עשוי להיות סדרת פוסטים... נראה).

4. "דברים של צעירים" - עבר, עתיד, וחרטה.

לבחירתכם! שוב, אתן לכך כמה ימים.