העמק הגדול

לילה.

אמא שלי יושבת בסלון ורואה טלוויזיה. מלבד הטלוויזיה הבית שקט לגמרי.

פתאום אמא מתחילה לצעוק לאח שלי שיילך לישון. אמרתי לה שהחדר שלו חשוך ולא היה משם רעש, והיא רק ביקשה שאכנס לומר לו ללכת לישון ושיפסיק להיות בפלאפון, כי הייתי קרובה יותר לחדר שלו.

אני נכנסת - מגלה את הילד (בן 14) בפרצוף חמוץ, שוכב במיטה עם הפלאפון ביד, ורוטן שאמא מרגלת אחריו ושמוקדם מדי (השעה 23:30). אני אמרתי לו שגם אני הולכת לישון ושהוא לא יגדל ומשהו כזה, וסוגרת את הדלת.

ניגשתי לאמא שלי ושאלתי אותה - איך היא ידעה? היא הרימה את היד שאחזה בנייד שלה, ואמרה בפשטות: "אני רואה מתי הוא מחובר בווטסאפ".

יחסי הורים-ילדים בעידן המודרני זה עסק דיי משעשע XD

למה לעוף עדיף על ליפול? בתוך רגע עלתה תמונה בראשי של אדם חזק, מופלא, נוסק לשמיים בביטחון ואחידות, וכמה האדם הנופל לא משתווה לו, רפוי וחלש, איבריו מטלטלים בחוסר שליטה, והוא אינו יכול לשלוט עוד בגורלו.

כן, הרהרתי לעצמי, עדיף לעוף ולא ליפול.

המחשבה הזו כל כך שונה ממה שחלף בראשי לאחרונה, שהיא הפתיעה אותי.

בגלל זה