העמק הגדול

אני משערת שכשאתה לא עסוק בלהשיג סיפוק ממין, אתה שם לב ליותר פרטים. כשאתה מנסה להשיג סיפוק אתה מתמקד בעצמך בלבד. יש כאלה שעוצמים עינים כדי להתרכז בעונג, או לחשוב על השד-יודע-מה שעושה להם את זה, או שפוקחים עינים להסתכל על הפרטנר הסקסי שלהם, אבל בסופו של עניין הם מתרכזים בעצמם.

אבל כשאני עסוקה בלענג אותה, אני לא חושבת על עצמי במיוחד. כלומר, אני אישה, והיא אישה, אז זה מעט בעייתי להנות ביחד. אני מענגת אותה, ויודעת שתורי יגיע, או שהוא כבר היה, אז אני סבלנית.

אני שמה לב. הצורה שבה היא נושמת. המתח בפה, בין אם סגור או פתוח. העינים העצומות אך בכזו עדינות שאני רואה תנועה מתחת לעפעפיים. הצורה שבה היא מזיזה את הגוף, לפעמים, כשזה טוב מספיק. איך שהחזה שלה עומד, רך וזקור ומחכה רק לי.

אני מכניסה אצבע. אני מרגישה את הגוף שלה מגיב, מתהדק או מתחמם או שניהם וההידוק שונה בין עונג וכאב. אני שמה לב לאצבע שלי והאגודל שמתוח כלפי מעלה, ושאר האצבעות מתחככות קצת בישבן שלה כי אין להם מקום אחר וזה גם נחמד, בדרכו.

היא איכשהו מגיעה למעלה, היד שלי עכשיו מדמה איבר שאין לי ושאמור להיות לפחות פי שתיים יותר ארוך ופי שלוש יותר עבה, אבל לנו לא אכפת. לאט לאט אני מפסיקה לשים לב ליד, ומתמקדת בצורה שהיא נעה עליי, הפנים הפעורות מהנאה כשהמותניים שלה זזות בפראות הולכת וגוברת והירכיים שלה מתהדקות עליי. אני מתחילה פתאום לשים לב לדברים אצלי. שנהיה לי חם ואני מזיזה את המותניים יחד איתה למרות שאין באמת צורך ומתנשפת כאילו אני רצה מרתון. היד שלי, הפנויה, נאחזת בישבן שלה בשביל יציבות וכוח, אבל גם כי הוא פשוט רך, ושם.

אני מסתכלת עלינו, זזות וגונחות ומקשיבה למיטה חורקת, שאם הייתה לבחורה הסקסית שמעליי מעט מהעירנות הרגילה שלה זה היה מחרפן אותה, אבל היא לא שמה לב. לפעמים היא יושבת עליי, ולפעמים היא גוהרת מעליי, שמה את הידים שלה מצידי ראשי והחזה שלה נמשך למטה. באחד מהרגעים האלה היא פתאום ומסתכלת ישירות לתוך עיני. אני מנסה להבין מה המבט הזה אומר, ללא הצלחה, רק שהוא עושה לי זרמים בכל הגוף ופתאום אני מחייכת. חיוך קטן, אבל ניכר בו שהוא רוצה להיות גדול יותר ועם כל השיניים.

באותו הזמן לא ידעתי שהיא רוצה את הדבר האמיתי בשביל לאבד את הבתולין, מה שאין לי ובחיים לא יהיה. באותו הזמן לא ידעתי שהיא לא מבינה שלא משנה אם זה בשר או פלסטיק אלא שזה אנחנו, היא ואני ואני והיא. אפילו לא ידעתי שהיא מרגישה כרגע כאילו סקס זו רק מטלה, שזה בקושי נעים לה למרות מראית העין. רק הרגשתי את המותניים שלנו זזים ביחד וראיתי את העונג בכל גופה והקשבתי למיטה החורקת.

היא שמה לב לחיוך, ואז להתנשפויות שלי ולזיעה שלי ותוך גניחה אומרת שנראה שאני נהנית מזה יותר ממנה. החיוך מתגחך מעט ואני נושפת חזרה אולי. זה גורם לנו לאבד את הקצב המתואם להפליא שהיה לנו עד עכשיו. אנחנו צוחקות מגמלוניותנו והיא מוציאה אותי ונופלת עליי בתשישות.

בכלל לא חשבתי על הרגליים שלה, שכנראה לא היו מגולחות. על הבל פיה שהריח קצת, אבל ממש קצת לא טוב. לא שמתי לב שאני מרגישה מכוערת במערומיי כמו תמיד ושאני פשוט לא מטופחת. הרגשתי רק את הגוף שלה על שלי, צמוד וחם, בעוד שתינו עוצמות עיניים ונחות.

בתחילת העלייה החדה של שדרות הציונות ראיתי איש על סאג-וואי, לבוש כאילו הוא לפחות נוסע על אופנוע. הסתכלתי עליו על כמה סאג-וואי יעיל לעלייה חדה כל כך, ואולי יותר הגיוני בעצם לעלות אותה ברגל.

האיש היה על יד תחנת אוטובוס כשהבחנתי בו, לכן אחרי שהסתכלתי עליו, הסתכלתי על השלט של התחנה.

אגד. קווים 23 ו-115. זהו.

הסתכלתי עליו עוד קצת. גם בחיי אין הרבה קווים אחרים מלבד אלו, כשחושבים על זה. כלומר, ברור שיש עוד. יש 28 ו-30 ו-31 ו-37 ו-133 ו-5 ו-3 ולפעמים גם -132, אבל שני אלו הם הקווים שאני נוסעת בהם הכי הרבה. 115 עובר בהדר, בכל הדר, כמעט, ויורד עד התחנה המרכזית בלב המפרץ, ובכיוון הנסיעה האחר גם מגיע לתחנה המרכזית חוף-הכרמל. לים. גם 23 עובר בהדר ולב המפרץ, אבל 115 מהיר יותר. 23 טוב למושבה הגרמנית או מרכז הכרמל, מרכז חורב ומוריה ובעיקר, לגרנד קניון.

קו אחד עולה את ההר, הקו השני יורד.

יש כל כך הרבה אוטובוסים בעיר מגוריי. כלומר, יש הרבה עיר, אז הגיוני שיש הרבה אוטובוסים. ברובם בחיים לא נסעתי, מה שאומר שבהרבה מעירי לא הייתי. איך זה שלא נסעתי לשם, לעיר הזרה לי? האם בכלל שווה לנסוע לשם? ומה עם כך שאר הקווים, בשאר הארץ? בשאר העולם? האם בהם כדאי לנסוע?

כבר ירדתי מהאוטובוס, עולה עלייה תלולה אחרת בדרכי הביתה, אפופה בכל אותן מחשבות על כמה עולם גדול וכמה אני קטנה, ובכלל לא ראיתי שום דבר מהעולם וכנראה לא אראה ועוד מחשבות כאלה ואחרות כשבקצה העלייה-עוקף אותי הבחור הקשוח על הסאג-וואי במהירות.

הופתעתי. הרי ראיתי אותו לפני 10 דקות בתחתית העלייה הקודמת! איך הוא הגיע לפה כל כך מהר? אולי סאג-וואי זה יעיל יותר ממה שחשבתי?..

וכך המשכתי להרהר, עד שהגעתי הביתה.