העמק הגדול

אז מחר אני נוסעת לחו"ל. ממש מוזר, המוח שלי לא קולט את זה עדיין XD

בכל מקרה, בפוסט הקודם דיברתי על השנה שהיה לי ולקיסקי, ושהתאכזבתי מהתגובה שלה אבל אני לא בטוחה למה. טוב, אז התכנסתי כאן היום, כל האני שיש באיזור, בשביל לנסות להבין מה הפריע לי ולשתף, בשביל אולי לקבל תשובות וחוות דעת על ריגשותיי. ברצוני להודות מראש לפסיכולוגית, שאיתה דיברתי על זה היום במקום על דברים חשובים יותר שעלו רק בסוף השיחה ><'' יופי יואוטאני...

אז בואו ניגש לעניין.

אחד הדברים שלדעתי איכזבו אותי היה, מן הסתם. התגובה שהיא הציגה. באותם שישי-שבת בהם עשינו את מה שהיא הכינה לי (פירוט בפוסט הקודם) אני הייתי פשוט גוש מחייך ומקפץ. הייתי מאושרת מההשקעה וממה שעשינו וגם הראיתי את זה. אמנם ככל שהזמן עבר לאט לאט נרגע לי ההיפר, אבל החיוך לא ירד, ומילות התודה לא פסקו.

עכשיו, במה שאני עשיתי, שכן היה מושקע פחות (שוב, פירוט בפוסט הקודם) אבל דרש ממני הרבה מאד, לא קיבלתי את הפידבק שלו ציפיתי. היא נהנתה מהארוחה והחמיאה על האוכל, אבל לא הייתה תרגשות, או שמחה. הפעם היחידה שהיא הגיבה כמוני הייתה כשהיא קיבלה את הבובה, וזה כמובן לא הספיק.

יש לי שתי בעיות עם הפידבק לבישול. האחת היא חוסר ההבנה של המחווה. קיסקי יודעת כמה קשה לי לבשל, ובמיוחד לאפות, כמה זה היה אפילו בעיה פסיכולוגית קלה בשבילי, ובכל זאת היא לא התייחסה לזה כ"היא בישלה בשבילי!! זה אומר מלא!!!" אלא יותר כ"יופי, היא התגברה על הדפקט הזה, הגיע הזמן באמת. נחמד שזה היה בגללי", שזה מאכזב כי זה מראה על זילזול ברגשות שלי, לא משנה כמה שטותיים הם. הרי כל אדם אחר שאמרתי לו מה אני מתכננת לעשות היה בהלם והסכים שזו מחווה אדירה ספציפית כשמדובר בי, ונראה שדווקא היא לא חשבה ככה...

הבעיה השנייה, שקצת קשורה לראשונה, היא שקיסקי ציפתה ליותר. נכון, לא היה לי זמן ואני חושבת שתפקדתי יפה מאד במסגרת הזו, אבל זו בכל זאת השנה שלנו ויכול להיות שאני איכזבתי אותה. עם הנימוק הזה יש לי בעיה דיי גדולה- אם היא התאכזבה, היא הייתה אומרת לי, או לפחות הייתי מצפה שתגיד כדי שאבין את התגובה שלה. במקום זה היא התעקשה שהיא לא מבינה למה אני מאוכזבת מהערב שהיה לנו, כי בעיניה הוא היה מקסים ומיוחד והיא נהנתה מאד. אם היא משקרת, בהחלט הייתי מעדיפה שהיא תאמר את האמת, כי כך התגובה שלה הייתה ברורה לי יותר ולא הייתי מרגישה כאילו היא לא מבינה אותי או מזלזלת בי, אלא שלא השקעתי מספיק וחבל, שזו הרגשה שכבר הייתה לי בנוסף לכל גם בלי שהיא תגיד כלום. מצד שני, יכול להיות שהיא לא שיקרה, מה שמוביל אותי לדבר הנוסף שהפריע לי-

המשמעות של היום הזה. כנראה בשבילה זה פשוט מסמל שיש לנו שנה, ואו זה מלא זמן סיבה למסיבה יאי. בשבילי, זה אומר הרבה יותר מזה.

זה בעצם היום המיוחד שבו באה אליי הבחורה שהיה לי קראש רציני עלייה כבר בערך חודשיים, סטרייטית ב100% לטענתה שפלירטטה עם בחור מול הפנים שלי וכך בלא ידיעתה שברה את ליבי, ואומרת לי שהיא רוצה לצאת איתי. לא, היא לא צוחקת, וכן, היא באמת חשבה שהיא סטרייטית, ולכן המצב מאד מבלבל אותה. אבל זה לא משנה, היא רוצה לצאת איתי.

אני זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי. את החיבוק הגדול שהבאתי לה כי הייתי יותר מדי בשוק בשביל להעיז לנשק אותה כמו שפינטזתי כל כך הרבה זמן. אני זוכרת איך הלב שלי פעם חזק-חזק ולא חשבתי שהוא יפסיק, וכשהלכתי מהמקום לאחר מכן רצתי את כל הדרך לבית, שהייתה דיי ארוכה, מרוב היי ושמחה, וקול בראש שלי אמר "את מבינה שמשהו חדש ומדהים הולך להתחיל פה? שדבר כזה עדיין לא קרה לך מעולם??" כי היא החברה הראשונה שלי, המסודרת לפחות.

יש עוד צד ליום הזה- החשש שלי מהעתיד. זוגות מסביבי לאחרונה נפרדו קצת אחרי השנה שלהם, לפחות בשנה וחצי. נכון שיש כמה שכבר שנים ביחד, אבל הפחות חזקים נפרדו כדקלמן. זה לא שאני חושבת שאנחנו לא זוג חדש, אבל זה בהחלט צל שמעיק עליי, ובנוסף ישנו עוד עניין שיכול לסייע לפרידה- קיסקי באוקטובר נוסעת ללמוד בירושליים באקדמיה למחול. אני שמחה בשבילה כמובן, אבל כיוון שאני לא מתחילה עדיין את לימודיי אני נשארת בחיפה, מה שאומר שאראה אותה, בהנחה שלא יהיה לי זמן לביקורים בירושליים כי יש לי עבודה, לכל היותר פעמיים בשבוע, והתואר שלה נמשך ארבע שנים. האם אנחנו באמת חזקות מספיק בשביל לשרוד את המרחק הזה?

אז רציתי לנצל את היום הזה בשביל להרגיש את הקשר הזה בינינו, החזק שמאחד אותי ואותה. אני מרגישה אותו כל הזמן, ברגעים קטנים ונהדרים שקורים באופן תדיר, אבל רציתי שביום הזה אני ארגיש אותו במלוא גודלו ועוצמתו, שהלב שלי יפעם ולא יפסיק עד שאלך לישון, וזה לא קרה.

כל זה קשור לעניין אחרון- אני קיטשית, ואני אוהבת להיות רומנטית. fuck me, אם כל כמה שאני מתנהגת קשוח וגברי לפעמים, אני חולה על השטויות האלה. אני שונאת לראות רומנטיקה אצל אחרים, כלומר סדרות טלוויזיה ספרים וכ'ו, כי זה מרגיש מזויף ומאולץ. אני אוהבת את הרומנטיקה שבלצטט משהו למי שאתה אוהב כי זה באמת מתאים לה. אני אוהבת להסתכל לה בעינים ולומר לה שהיא האישה הכי מדהימה בכל היקום כולו. אני אוהבת להתכרבל איתה וללחוש לה מילים של אהבה. גם קיסקי אוהבת את זה כמובן, אבל היא לא מוכנה להגזים, לא מוכנה לתת לעצמה להפוך לקלישאה רומנטית בשום פנים ואופן, ומזלזלת בי כשאני מתנהגת ככה, כי אם אני לא חושבת שזו קלישאה כי זה בא עמוק מליבי. זה גם משהו שהיה חסר לי- שהיא תפגין מעין רגש רומנטי באותו הערב. שוב, כמו שאמרתי קודם, לא בצורה טלוויזיונית מזויפת ומאוסה, אלא אפילו שתסתכל לי עמוק עמוק בעיניים, ואז תחייך חיוך מתוק כמו שלפעמים עולה על פניה כשהיא מביטה בי מספיק, ואולי בקולה המתוק גם תלחש לי "תודה". זה בהחלט היה מספיק לי.

טוב חפרתי מספיק לפעם אחת. כמו שאמרתי אני טסה מחר, אבל יש משהו דיי משעשע שאני רוצה להעלות. בתקווה אני אספיק מחר לפני שאצא לדרכי הארוכה לנמל בן גוריון, אבל אם לא- יהיה לכם למה לחכות.

ולמי שקרא עד כאן- תודה רבה.

אז למקרה שלא אעדכן מחר- ביי ביי לכם! אחזור ב5.9 בערב אז לא להציק לי עד אז! אה וראש השנה שמח לכולם כמובן ^^

היי כולם. מצטערת שלא היה לי זמן לעדכן יותר מהר. כפי שהבנתם מהפוסט הקודם זה קצת קשה.

בכל מקרה.

ב19 לחודש זה לקיסקי ולי הייתה שנה ביחד. להלן החגיגות:

קיסקי התעקשה שאשמור לה את שישישבת. מסתבר שהיא הכינה לי כובע של אש מפוקימון, רק כחול כי היא לא מצאה אדום (אם אתם לא מכירים את אש, אתם מתים בעיני -.-) והכינה לי את שמונת התגים של העונה הראשונה, ונתנה לי משימות כדי שארוויח אותם! 4 בשישי, 4 בשבת.

כמובן שהמשימות לא היו משימתיות במיוחד- לתג האבן (בולדר) הייתי צריכה לטפס על קיר טיפוס, אחד גבוה ולא נמוך כמו שאני עושה בד"כ, משהו תיכננתילבדוק הרבה זמן כדי להרחיב את אימוני הטיפוס שלי למעבר לבולדר, וגיליתי שלטפס על קיר גבוה זה עסק שונה לגמרי מקיר נמוך, ושכדאי שאשקיע בזה יותר! חומר למחשבה...

ולשאר התגים- בשביל מים פשוט הלכנו לים, להשתכשך ולאכול ענבים. לתג החשמל הלכנו לג'ויסטיק, ואחרי זה לתג העל-חושי הלכנו לסרט (יענו היפנוזה... אני אהבתי את החשיבה הזו XD). ראינו אליסיום למי שרוצה לדעת. סרט מגניב למדי! הטכנולוגית המדע בדיוני שם ממש טובה וזה היה כיף לראות!

זה היה הכל לשישי. שבת היינו אמורות להיות יחד כל היום, אבל הייתה בר מצווה חשובה של בן דוד (ההוא שנסע איתנו לאפריקה, שהוא הכי אהוב עליי מהבני דודים), אז הלכתי לשם, ורק כשחזרתי המשכנו. בשביל התג צמחים היינו אמורות לשתול צמח, אבל קיסקי הגיעה למסקנה שקיץ, וגם אין לה מושג איך שותלים צמחים... ("לשתול צמחים לא נשמע קשה במיוחד!" "תשתקי יו. ועדיין קיץ." "צודקת..."), אז המפגרת נסעה למשתלה היחידה שפתוחה בשבת באיזור, שזה היה חתיכת מרחק, כדי לקנות לי קקטוס קטן XD מפגרת שכמותה. הוא ממש חמוד אבל.

בכל מקרה, לאחר מכן בשביל תג האש היינו אמורות ללכת למסעדה ולאכול, אבל שתינו אכלנו מקודם אז הסתפקנו בבית קפה. ("אבל קיסקי אני לא בטוחה שאני רוצה להזמין שתייה חמה... חם לי..." "טוב הזמנת אדממה, זה חם מספיק בשביל לזכות בתג! אז תזמיני משהו קר.") ואחרי זה בשביל תג הדשא הלכנו לשבת בפארק בדשא (XD), ובשביל תג הרעל היא הכינה לי קאפקייקס והורתה לי לאכול כמה ("...מה יש בפנים? Oo" "זה רעל כי אני הכנתי את זה יו, את יודעת." "אה... אבל את אופה ממש טוב!"). היינו אמורות להישאר בפארק לקצת, אבל קיסקי הייתה גמורה מעייפות אז הפסקנו.

(ובכל זאת השבת שלי לא נגמרה שם, כי אחרי זה יצאתי עם טסורו, שזה מפתיע, וידידה משותפת טובה שלנו שגרה מחוץ לעיר, ולאחר מכן עם ידיד ילדות שלי וקיסקי לבר).

קיצר, זה הצד של קיסקי, שהיה מאד כייפי.

עכשיו לי נותר היום עצמו, כלומר ה19. לצערי עבדתי באותו יום, מה שהשאיר לנו בעיקר את הערב, כי הבוקר היה להכנות.

בגלל המעבר דירה והכל, לא היה לי זמן לתכנן או לעשות משהו גדול, שזה מאד איכזב אותי, אז החלטתי ללכת על פשוט אבל מחווה שידעתי שהיא תבין- הכנתי לה ארוחה אצלי בבית, כשאת כל מה שיש שם אני הכנתי. אתם בטח חושבים- מה הקטע? אז זהו, שאני לא מבשלת. לא מתקרבת למטבח. היה לי אנטי רציני לזה כבר מגיל דיי צעיר, שהגעתי למסקנה שאשרוף כל דבר שאגע בו ואהרוס לכולם, אז פשוט מעולם לא בישלתי, חוץ מטוסט וחביתה וזה. הייתה לי רטיעה רצינית מהעניין, שהגיע למצב שאני במצב רוח נוראי ועל סף בכי כל פעם שמכריחים אותי לנסות לבשל.

אז זו מחווה דיי גדולה מצידי. את כל הבוקר של אותו יום הקדשתי להכנת קאפקייקס, בשביל קינוח. סיימתי ממש לפני העבודה, ואחרי העבודה מיהרתי להכין סלט, פסטה ברוטב וסטייקים. יחסית לפעם ראשונה יצא ממש טוב! אפילו הסטייקים, למרות שמרוב שנהניתי מהריח והצליל-טיגון שלהם קצת שכחתי להפוך אותם בזמן >.> אבל עדיין יצא טוב!

היא באה למרפסת של הבית החדש, בה ערכתי שולחן מאד יפה, ומהצורה שבה אמרתי איך להגיע והכל היא כבר ניחשה שבישלתי, ואמרה שהכל טעים.

ופה משהו התחיל להפריע לי.

היא כמעט לא התלהבה.כשסיפרתי לחברים שלי או אנשים שמכירים אותי שאני אבשל הם היו בהלם, אמרו שזה מטורף כי זו אני והכל, והיא פשוט אמרה איזה יופי, החמיאה על האוכל וזהו. היא לא התלהבה מהצורה שערכתי את השולחן, היא לא התלהבה מהמחווה, וזה הרגיש פשוט כמו ארוחת ערב רגילה, לא משהו מיוחד.

אחרי זה הבאתי לה את המתנות שלה. היו אמורות להיות שלוש אבל אחת לא הספקתי להכין... אז שתיים.

האחת הייתה שרשרת שקניתי לה. אני בכלל לא מבינה בתכשיטים בגלל שאני פשוט לא מתעניינת בהם, אז ניסיתי לבחור משהו כמיטב יכולתי. מסתבר שהייתי ממש לא בכיוון. היא שנאה את זה ואמרה שהיא תחליף את זה. אני אמרתי לה שאפשר להחליף וידעתי שכנראה לא אבחר נכון, אבל הצורה שבה היא שחטה את השרשרת והראתה לי כמה זה גרוע בעיניה ממש צרבה לי.

(אתמול הלכנו להחליף אותו יחד, כדי שאני אלמד מה היא אוהבת. זה גם היה קשה, כי היא שחטה גם את החנות ואמרה כמה שהתכשיטים פה נראים זולים, ושמה הפלא שבחרתי משהו גרוע וכמעט לא מצאה מה לקנות, שזה אומר שגם בחירת החנות הייתה נוראית. יאי לטעם של יואוטאני.)

אחרי זה הבאתי לה את המתנה השנייה- שכרתי ידידה טובה שתתפור לי בובת צ'יבי קטנה בדמותי, כדי שקיסקי תוכל לקחת איתה לירושליים כשהיא תתחיל ללמוד שם באוקטובר. מזה היא התלהבה, אבל פשוט כמי שמקבל מתנה מלהיבה.

מה קרה אחרי זה אתם שואלים? ציפיתם שנשב יחד ונמלמל מילים מתוקות ונעימות, או אולי לקצת סקסי-טיים? אז לא. הגברת החליטה שנשב לראות סאוטפארק.

וככה סיימנו את הערב. תכלס, יצאתי ממנו בהרגשה רעה. זה לא הרגיש מיוחד בכלל.

אני אפרט בהזדמנות על מה איכזב אותי ומה חיפשתי, גם כי אני עדיין לא סגורה בדיוק על מה זה היה, וגם כי הפוסט הזה ארוך מספיק, אבל נסכם בזה שיצאתי מאוכזבת להחריד, ושכמעט בכיתי באותו לילה. כשניסיתי לדבר על זה עם קיסקי מאוחר יותר היא פשוט תקפה אותי וגינתה את צורת החשיבה שלי. מקסים.

בכל מקרה, בואו נסיים כאן. כנראה אעדכן לפני הטיסה ללונדון (ביום שני!!! יאי~~) אז בי בינתים.