היי
אז הלכתי לאייקון אתמול. איך היה? פחות כיף משציפיתי, אבל זה לא קשור לאייקון עצמו... טוב, חצי. באתי לשם בלי להתארגן מראש על דיי כלום, אז הרגשתי שהחמצתי כמה דברים אדירים שבכלל לא ידעתי על קיומם, שזה חבל... אבל זה האייקון הראשון שלי וחברים שלי לא הזהירו אותי, אז יש לי לקח לשנה הבאה! למרות שלזכותי ייאמר שלרוב אני מתארגנת הרבה מראש על כנסים, ודווקא הפעם לא יצא להתארגן, אבל בניגוד לכנסים אחרים, הבנתי שבאייקון זה אשכרה חשוב להתארגן מראש Oם'' שוב, לקח לעתיד.
מה שיותר ביאס אותי הייתה הגישה של אנשים מסביבי. קיסקי הייתה ממורמרת וזה ניכר והעכיר לעיתים את האווירה. מה שהיה יותר גרוע שאחד משלושת החברים שהיו איתנו הוא מהאנשים שכל הזמן צוחק על אנשים אחרים, ואומר דברים שהיו יכולים להעליב נורא אם היית לוקח אותו ברצינות. בתור חברים שלו אנחנו כמובן לא לוקחים אותו ברצינות, אלא עוקצים בחזרה, אבל קיסקי לא אוהבת את ההתנהגות הזו בכלל, ולרוב פשוט נפגעת ממה שהוא אומר... אני צריכה לדבר איתו על זה לדעתי.
בנוסף לזה, הרגשתי שחברים שלי כל הזמן משאירים אותי ואת קיסקי בצד כזה... כל הזמן ממהרים קדימה בלי הסברים, לא מחכים או מתחשבים יותר מדי ברצון שלי (או של קיסקי) וקצת מרוחקים... דיברתי אחר כך עם אחת מהם, שאליה אני יותר קרובה, והיא אמרה שזה כי היא תיכננה הרבה והיה לה מעט זמן וזה הלחיץ אותה, פלוס היא לא ידעה כל כך מה לעשות עם מצב הרוח של קיסקי... היא התנצלה, ואני נתתי לה הוראות לעתיד P:
כך או כך יצא שבעיקר נגררתי, בין אם בעקבות חבריי או קיסקי, כי אני בנאדם שאוטומאטית רוצה לרצות אנשים אחרים, ורק בדיעבד מבין שהוא לא עשה מה שרצה... נגיד רק כשהגעתי לתחנת הרכבת עם קיסקי, שדיי גררה אותי הביתה כי לא הראתי התנגדות כלשהי, הבנתי שבעצם רציתי להישאר עם שאר חבריי ולבלות איתם יותר. זה עשה לי עצוב... לקח לעצמי גם- להיות יותר קשובה לעצמך, ולדעת לקח את מקומך!! דיברתי עם קיסקי על זה שלפעמים אני מרגישה שאין לי מקום, והיא הבטיחה לשים לב יותר... דיבורים זה חשוב.
אז לפעם הבאה אני אהיה מוכנה. פלוס יש כנסים שונים ומגוונים בחנוכה, שאליהם אהיה מוכנה יותר ועם הלקחים האלה, אהנה כמו שאני תמיד נהנית ^^
מה שכן היה טוב היה הלבוש שלי. הייתי לבושה ממש יפה~ ובאיזשהו שלב מצאנו מאפרת שציירה לי שפם וזקנקן שהלמו אותי כל כך טוב! זה היה מפתיע. לא ידעתי אם להיות מרוצה מזה או לא >< היא לא רצתה לגבות תשלום כי זה היה פשוט וקצר, אבל הרגשתי לא נעים אז הבאתי לה חמישה שקלים כדי שלא תעשה עבודה לחינם. לצערי לא אוכל להראות תמונות, גם כי בלוג אנונימי וזה, וגם כי אין כי אני לא אוהבת להצטלם >< למרות שעם המראה הזה רציתי להצטלם פתאום... שיפור מצידי! אני חייבת להפסיק לשנוא את הפנים שלי... אבל יש תמונה אחת לזכותי ייאמר.
אבל!! בגלל שחלק מהאנשים פה *אהמטאראאהמ* רצו לראות ציורים שלי, הרי לכם:
צולם בפלאפון כי הסורק טיפש כשזה נוגע לעיפרון ><'' ולא ערכתי כלום במחשב כי לא היה לי כוח... אבל זו אני! איזה יופי... ואני יודעת שהרגליים לא שוות. לא השקעתי בהן יותר מדי.
*sparklesparkle* (מי שמקשר בין זה <= לdeath note ייקבל ציור לבקשתו XD)
ולנושא אחר- דיברתי עם אמא היום. שתינו עדיין כעסנו וניסינו להעביר את הנקודה שלנו, אז אני לא יודעת אם היא לגמרי קיבלה את מה שאמרתי, אבל היא כן ניסתה להקשיב, גם אם זה היה מייגע לפעמים כי היא לא טובה בזה ותמיד מרגישה צורך להסביר את עצמה ואת הצד שלה גם כשזה לא הכרחי, ופירוט רב שגם לרוב לא הכרחי.
אחרי זה ניסינו לדבר על הבעיות שלי ולמה פגעתי בעצמי וכל זה. היא הקשיבה. בהתחלה הרגשתי שלא כל כך, והייתי צריכה לחזור על דברים או לומר לה שלא תגיב כך או כך או להעיר שהיא פגעה בי במשהו שהיא אמרה, אבל לאט לאט היא הבינה מה לעשות, איך להגיב וכל זה. זה עדיין לא היה מושלם מבחינתי אבל זה שיפור. היא המליצה לי לעבור פסיכולוגית, למישהי עם גישה אחרת, ואמרתי לה שגם אני שוקלת את זה... ניתן לנוכחית עוד איזה חודש ואז אחליט, למרות שלא בא לי כי אני אצלה כבר שלוש שנים ואין לי חשק להתחיל מחדש... אבל אולי זה הכרחי, ואמא אמרה שגם לדעתה זה נחוץ.
גם אמא וגם קיסקי הזכירו את הכדורים היום. אמא פשוט כדבר קיים שהיא רצתה לדעת מה קורה איתו, אולי כי היא הבינה שיש יותר צורך להם ממה שהיא חשבה בהתחלה, וקיסקי פשוט בשביל שאני אחליט, ולדעתי גם רצתה לרמוז שאשקול להתחיל... נראה מה יהיה.
וזהו. חג שני שמח אני משערת? מה אומרים עכשיו?...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: