בנימה אופטימית זו...

תופעה זו גררה תוצאות לוואי אחדות מעניינות. למשל, כאשר עורכי ה"מדריך" נתבעו מטעם משפחותיהם של מי שמתו בעטייה של תפיסה מילולית ודווקנית יותר מידי בערך שנכתב על פלאנטת טראאל משום שנכתב שם:" לעיתים מזומנות עורכות חיות טרף חראקיריות רעבתניות ביותר סעודות מלכים למבקרים המזדמנים למקום", במקום "לעיתים מזומנות עורחות חיות טרף חראקיריות רעבתניות ביותר סעודות מלכים ממבקרים המזדמנים למקום."  הם טענו כי הגרסא הראשונה של המשפט הייתה מספקת יותר מבחינה אסטטית,וזימנו משורר מוסמך שיעיד בשבועה כי היופי הוא האמת והאמת- יופי וקיוו להוכיח בזאת כי הצד האשם במקרה זה הוא החיים עצמם על שכשלו ליהיות יפים או אמיתיים. השופטים הסכימו, ובנאום מרגש קבעו כי החיים עצמם אשמים בבזיון בית המשפט, ועל כן החרימו אותם מכל הנוכחים באולם"

"המסעדה שבסוף היקום"\דאגלס אדמס

זאת הפעם השלישית שאני קוראת את זה וזה עדיין גאוני.

מי יתן והפעם הנסיבות יתנו לי לסיים את הספר!