אני מתחילה להבין שהבעיה המרכזית שלי בעצם נובעת מההיכרות שלי אתך. זו את שמשמידה אותי והורסת לי הכל. אני יודעת שאני לחוצה חברתית ושאני פרנואידית-סוציאלית סדרתית, אבל הפעם אני כבר בטוחה ב-100% שאני לא מדמיינת את זה. את מנסה לבעוט אותי החוצה מכל מה שקורה כאן כדיי שאת תוכלי להיות מרכז תשומת הלב. ניכר בהתנהגות שלך שאת זונת תשומת-לב. אני לא אשקר לך, גם אני. ובכנות, מי לא אוהב להיות הסנטר שבסנטר? כולנו אוהבים. אבל את יא מנובלת אחת, את עושה את זה בדרכים הכי מעצבנות, הכי מתישות, הכי חרטטניות שיש והדבר היחידי שאני שואלת את עצמי זה האם לעוד מישהו נמאס ממך כמו שלי נמאס ממך. גם אם כן, אף אחד לא יראה את זה כי הם נחמדים מדיי, גם אני לא מראה את זה ומנסה להתנהג איתך נורמאלי, אבל את בלתי אפשרית. את פשוט קרצייה ואת עוד עושה את זה בכוונה. מילא היית עלוקה אבל זה היה באופי שלך, הקטע הוא שזה לא באופי שלך, את יודעת להיות נורמאלית טוב מאד אבל את בוחרת לעלות לי על העצבים בכוונה. הדבר היחידי שאני שואלת את עצמי זה למה בחרת להטפל דווקא אליי. מכל האנשים בקבוצה הזאת, בחרת להדבק דווקא לזו שלחוצה חברתית. דווקא לי את מציקה. למה אני. אני זו שהכרתי לך את כל האנשים האלו. לפעמים באלי פשוט לתקוע לך את השיחה הראשונה שלנו בפרצוף המעוות טילים הזה שלך. 

"היי, מה קורה?"

"הכל בסדר. אפשר לדעת למה מכל האנשים בחרת דווקא לפנות אליי?"

"כי את נראית נחמדה, רוצה להיות חברות?"

"וואו, זו הפעם הראשונה שמישהו שם לב אליי. אני לא רגילה לזה. ואלוהים יודע שאני זקוקה לחברות."

משהו כזה. אז כן פתחתי לך צוהר לחברויות והיכרויות חדשות אבל את מנצלת את זה לרעה ואת פשוט תת-רמה של בנאדם באלי להקיא עלייך ולחנוק אותך ואז להקיא עלייך עוד קצת. אני מתחרטת על היום שבו התחלתי לדבר איתך והכרתי אותך לקבוצה שלנו. אם הייתי יכולה לחזור בזמן ולמחוק את זה, הייתי עושה זאת בשנייה. כל פעם כשאני פותחת את הפה את סותמת לי אותו. כל פעם שאני מביאה נושא לשיחה וכולם נסחפים בבולמוס שלו, את חייבת לבוא באיזו הצהרה שתסחוף את כולם אלייך. ואת ילדת צומי מגעילה ודכאונית וצמאה לתשומת לב וצמאה גם למכות. ואלוהים כמה שבאלי להביא לך מכות. את מדברת על כמה שאת אוהבת את כולם וכולם נפלאים ואיפה אני בסיפור הזה יא חתיכת חרא שכמותך? איפה הבנאדם שפאקינג הכיר לך את כל האנשים האלה? מה עם קצת קרדיט לבנאדם שבלעדיו לא היית פה בכלל? לא רק שאת לא נותנת לי את הקרדיט שוואלה פאקינג מגיע לי, את גם מתנקלת אליי ומנסה "לגנוב" ממני את החברים שלי. כאילו כמה פאקינג פוסטמה מרושעת את יכולה להיות יא נבלה? ואיך זה שלאף אחד חוץ ממני לא נמאס מההתנהגות האימואית המגעילה הזאת שלך? את לא יכולה לסבול את זה שכולם לוקחים רגע להחמיא לבנאדם. יש בנאדם שעולה בשיחה וכולנו מדברים על כמה שהוא נחמד ועל כמה שהוא מצייר יפה ואת "ואז יש אותי, שלא יודעת לצייר..." למישהו אכפת שאת לא יודעת לצייר? למישהו פאקינג אכפת ממך שאני אבין? זה אוכל אותך מבפנים שאת לא במרכז התשומת לב. זה לועס אותך וטוחן אותך העובדה שלשם שינוי את לא נושא לשיחה. אז את חייבת להיות צומי בדרך הכי דוחה שיש ולהדחף לשיחה ובאלי לדפוק לך לבנה על הראש. אני וחבר שלי מדברים אחד עם השני ומחליפים מילים חמודות ועושים צחוקים וקטעים ומדברים על דברים רומנטיים ואז את באה כמו איזה גוש "ואני לסבית..." אמרת את זה לפחות 100000,000000 פעמים רוצה לחזור על זה עוד פעם? את חושבת שיש מישהו שעדיין לא מודע לסקסואליות שלך? כולם מודעים כולם יודעים כולם הבינו את טחנת את זה אז פאקינג סתמי ת'פה שלך כבר.

ואם כבר מדברים על חברים - החזרתי קשר עם החברה הכי טובה שלי. מצד אחד אני שמחה כי התגעגעתי אלייה הכי שבעולם ומצד שני אני לא הכי שמחה כי התגעגעתי לבנאדם שהיא פעם הייתה. היא עשתה כ"כ הרבה שינויים טובים וחיוביים אבל מצד שני משהו התהפך אצלה בשכל??? משהו רע מאוד!!! היא פתאום הבנאדם הכי סקסיסטי, שוביניסטי ומפלה שאיי פעם יצא לי לפגוש. בנאדם שבקז'ואל לא הייתי מנסה להתחבר אליו והנה החברה הכי טובה שלי הפכה להיות כזאת. היא פתאום מרצה לי על כמה ש"בנות שמתלבשות ככה וככה הן שרמוטות" ו"בנות לא צריכות להתגייס לצבא" ומה לעזאזל למה הפכת מה נהייה ממך??? יש לזה תשובה אחת - החבר החדש שלך. באמת שהוא סבבה והכל הוא מצחיק ואחלה בנאדם אבל הוא שוטף לך את המוח ברמות מזעזעות. והקטע הכי דפוק? שאת מתגאה בזה שאת יותר כמו כלבה שלו מאשר חברה שלו. את אומרת בגאווה "אני כל הזמן מצייתת לו" אבל למה??? ולפעמים ישלו התנהגות אלימה רצח שאני מפחדת שאם תעשי משהו לא במקום באמת שהוא יהיה מסוגל להרים עלייך יד.

ועכשיו התפקידים שלנו התהפכו כאילו העולם עשה שמיניות באוויר. אני זוכרת שפעם הייתי אובססיבית אלייך. לפני שנתיים בערך. הייתי אובססיבית אלייך ברמות מטורפות כי היית החברה היחידה שלי. את היית חלום מתוק בעולם שהיה שומדבר מלבד סיוט. ואני ניסיתי לנתק קשרים בינך לבין אנשים שחשבתי שמנסים לגנוב אותך ממני. והייתי חופרת לך והייתי מפילה את עצמי עלייך. ניתוק של שנתיים ממך גרם לי להבין כמה הייתי לא בסדר ופתאום את הפכת להיות אני. את אובססיבית אליי כי אני החברה היחידה שלך. ניתקת קשר עם כל החברות הקודמות שלך, אלה שפעם הייתי מקנאה להן ושונאות אותן ורוצה להרחיק אותן ממך - את הרחקת אותן לבד, ללא עזרה שלי. כל מה שישלך זה הבן זוג שלך ואינלך חברות. אבל עדיין ישלך אותי. ואני החברה היחידה שלך. ולהכנס לפייסבוק ולראות ששלחת לי יותר מ-70 הודעות בפחות מרבע שעה זה לא נורמאלי. וכמעט לצאת מדעתך כי אני לא עונה לשיחה כי הפלא' היה על שקט זה לא נורמאלי. ולהכנס להיסטרייה כי אני צריכה לבטל תוכניות איתך כי משהו דחוף פתאום קרה זה לא נורמאלי. ולהכנס לפרנויות שאני רוצה לנתק איתך קשר כי לא חזרתי אלייך בפלא' זה לא נורמאלי. ואת הפכת ללא נורמאלית. את הפכת להיות מה שאני הייתי לפני שנתיים. לא נורמאלית. הייתי לא נורמאלית. כנראה שממני למדת את זה. לא עברו בקושי יומיים מאז שחידשנו את הקשר שלנו ואת אובססיבית אליי ברמות חולניות. האמת שכשאני חושבת על זה לעומק? אולי זה לא כזה נורא. את כנראה הופכת לאט לאט לבנאדם שימלא את החלל הזה בלב שלי שדורש שמישהו יתייחס אליו 24\7 כי כמו שכבר צויין לעיל, אני זונת תשומת-לב ואת מספקת לי... יותר מדיי תשומת לב.

עברתי את הבגרות במנהל וכלכלה. ז"א, אני חושבת שעברתי. לא סגורה על זה במאת האחוזים אבל מאמינה שכן.

אני צריכה אוויר.