סורי על האיחור...
פרק 4....
"אממ,סליחה.",אמרתי,וברחתי מבלי שנתתי לו יכולת לענות."מה יש לך?!",שאלה פלור,"שום דבר..",עניתי,'כן בטח!,שום דבר.אם את מאוהבת,אפשר להגיד,או מכירה מישהו,רק ממבט ראשון,ויש לכם קשר כולשהו,אז אין לי כלום!',הראש שלי התחיל להתפוצץ,הצלצול נשמע ברקע,והורה לתלמידים להיכנס לכיתות."מה קרה?,למה ברחתן מקודם?",שאלה ג'יימי,שמעתי את הכול שלה מבלי להרים את הראש."שום-דבר,פשוט מישל לא מרגישה ממש טוב..."
'תודה,תודה,תודה לאל שיש לי חברה כמו פלור,שמחלצת אותי מדברים כאלה!'.השיעור התחיל,והמורה..טוב תנחשו מה?,הוא חפר..כרגיל...,הרגשתי מרפק בצלעות.הרמתי מיד את הראש,"טוב שהרמת את הראש,החפרן,עוד מעט,מטיס אותך למנהלת!",לחשה לי פלור.כעבור 5 דקות.קיבלתי פתק מפלור.
'למה רון,ושאר המשפחה שלו נועצת בך עיינים?!',קראתי את הפתק שוב,ושוב.הרמתי את עיני,ומצאתי אותן.את עיני השקד שלו, את המבט שלו,אבל העיינים שלו לא היו היחידות שהיו נעוצות בי חזק.שלושה זוגות אחריים התווספו לשלו.צמרמורת עברה בגופי לנוכך כול המבטים האלה.לקחתי עט והתחלתי לכתוב במהירות בפתק,'אין לי מושג,אבל זה מפחיד אותי!,ועוד אני חייבת לספר לך משהו מאוד חשוב,ופסיכי.בו זמנית'.סיימתי לכתוב והעברתי את הפתק לפלור,עשיתי את עצמי מקשיבה לשיעור,אבל מזווית העין שלי קלטתי את המבטים שלהם ובמיוחד את שלו.לאחר רבע שעה,קיבלתי מכתב חזרה מפלור.
'אני לא יודעת איך להסביר לך את זה אבל גם אני מרגישה ככה.שיש לי קשר מוזר,ומיוחד.בו זמנית עם זאק.וזה משגע אותי.היום בבוקר ניסיתי לפרטט איתו,בכוונה להתקרב אליו ולגלות מה לעזאזל קורה כאן.וגם..יש עוד משהו.יש לי הרגשה שמישהו,או משהו צופה בנו'.,ברגע שקארתי את המילים האלו רק מחשבה אחת עלתה לי בראש.'לא השתגעתי',הסטת את מבטי מין הפתק לכיוונם.הם הביטו בנו,במבט מוזר,מפחיד,ומיוחד.'יש כאן משהו'.החזרתי את מבטי לפתק וכתבתי במהירות,'בואי נעשה משהו כזה לא ניפרד אף,פעם במהלך בית-ספר,ממילא השיעורים שלנו תמיד ביחד,וגם לא ניתן לאף-אחד 'מיהם',להתקרב אל שתינו.מובן?'.סיימתי לכתוב,קיפלתי את הפתק.והחזרתי אותו לפלור.לאחר שהיא קראה אותי,היא כתבה משהו והחזירה לי אותו.
'בסדר,מוסכם!,אבל אם קורה לאחת מאיתנו משהו,או שהיא מגלה משהו שקשור 'להם',היא חייבת לספר לשנייה.בסדר?'. וגם בואי נתנהג כאילו הכול כרגיל,לא להילחץ,ולא תגובות משונות,ובמיוחד לא להיות עצבניות כול הזמן!,טוב?',שסיימתי לקרוא היבטי לכיון פלור שיישבה ליידי והנהנתי בראשי ל'כן'.משהו מוזר קורה כאן....ואני מקווה שנגלה מה זה ונישאר בחיים,כי יש לי הרגשה שזה לא סתם משהו....
ה-4 שעות הראשונות עברו במהירות,שתינו לא נפרדנו אחת,מהשניה אפילו לא לדקה.בגלל שהיינו צריכות להתנהג כרגיל,סיכמנו שנתנהג כאילו שום דבר לא קרה.ישבנו,אני,פלור,ג'יימי,וברנדה.בשולחן.מחכות לתאומים ולריק,וליאם.שיבואו."אז...אתם דלוקות על התאומים?" שאלתי,מנסה להתנהג כרגיל.
"אממ,כן..אפשר להגיד שכן,בכול אופן אני כן!,"אמרה ברנדה,"ואת ג'יימי?,מה איתך?,יש או אין רגשות?,"שאלה פלור את ג'יימי."טוב,להגיד את האמת אז כן!,יש לי רגשות כלפיו..","רגע?,מה זאת אומרת כלפיו?",שאלתי."לי יש רגשות,כלפי שון,ולברנדה יש רגשות כלפי ניק."אמרה ג'יימי."אבל איך לעזאזל הספקתם להכיר.אפילו לא הכרנו בינכם!?"שאלתי."טוב,כששתי בנות.אחהמ,אהחמ!,נטשו אותנו.אז ליאם,וריק,באו.והציגו אותם לפנינו.משהו שמישהי אחרת הייתה צריכה לעשות."אמרה והפנה כלפיי אצבע מאשימה."טוב,לא אשמתי שלא הרגשתי טוב.",השתמשתי בתירוץ של פלור כדי להתחמק מברנדה."טוב,די!,אבל איך לעזאזל דיברתם,התחברתם?",שלה פלור."הם ניגשו כול אחד,לאחת מאיתנו והתחילו לדבר,ו..טוב,את ההמשך אתן יודעות.."
אמרה ברנדה."יודעות את מה?" שאל ניק."ניקי!",אמרתי."אלוהים,הבהלת אותי!."אמרתי,הוא צחקק לנוכך דבריי והמשיך לדבר."אז...יודעות מה?" שאל.הסתכלתי לכיון פלור,ברנדה,וג'יימי.במט של 'עזרה!',ואז ברנדה פתאום התחילה לדבר."יודעות ש..ש...שיש פתיחה של מועדון חדש בסיאטל!,כן!,על זה דיברנו..",אמרה.הסתכלתי עליה במבט של 'תודה!'.והמשכנו לדבר על המועדון."אז...אולי נלך?",שאלה ג'יימי."כן!,זה רעיון טוב!,לחגוג את זה שהגעתם לעיר,וגם אני רוצה לצאת קצת מכאן.."אמרתי."את פה רק יומים!"אמר שון,"וזה מרגיש לי כאילו שנתיים!",צעקתי עליו בחזרה."טוב,תלכו.",אמר ניק."באמת?!",שאלנו פלור ואני בו זמנית.שון וניק,תמיד שמרו עליי כאילו אני אחותם הקטנה,ולא חשבתי שאי,פעם הם יתנו לי ללכת למועדון לבד עם חברות.אף פעם!,וזה כלל גם את פלור כי הם התייחסו אליה גם,כחלק מין המשפחה."אבל!",אמר שון.וכך ידעתי שהכול יהרס."אנחנו באים איתכם,מה דעתכם ריק,ליאם?,מתאים לכם לצאת קצת לחגוג?",שאל שון,את חבריו החדשים."כן בטח,אין בעיה מימלא אין מה לעשות כאן...אז בטח!,נבוא!,נכון ריק?,ליאם אמר,"ברור!","רגע!,מתי נפתח בכלל המועדון?",שאל ריק.באמת שאלה טובה.בין רגע הרעיון של 'ללכת למועדון' התגבש,ואפילו לא ידוע לנו שום דבר עליו."בשבוע הבא",ענתה ברנדה.'תודה לאל שהיא פה!' חשבתי.הרגשתי שוב שמישהו צופה בי.סרקתי את הקפיטריה ואז הבנתי מי מסתכל עלי.זה היה הוא...הוא והמבט שלו,שגרם לגוף שלי להשתגע,ברגע שעינינו נפגשו הוא חייך חיוך חושף שיניים.וגרם לי סחרחורת.וגרם ללב שלי לזנק.הוא הסיט את מבטו ממני והמשיך ולדבר עם בני משפחתו.ידעתי גם שהוא כנראה שמע את כול השיחה שלנו.החזרתי את מבטי לשולחן,אבל הלב,והראש שלי היו במקום אחר.השתוקקתי לעוד מבט אחד ממנו.אחחח העניים האלו.הריסים שלו,שמטילות צללים על העניים שלו.או בקיצור המבט שלו.
יום הלימודים נגמר,אני ופלור עמדנו ליד המכונית שלנו,מחכות לתאומים שיסתיים השיעור שלהים.מסתבר שיש שיעורים שפיצלו אותנו,והשעתיים האחרונות של היום הוא אחר מהם,ליד המכונית השחורה המבריקה של משפחת סמית,עמדו רון,וזאק.ושוב,הם נעצו בנו מבטים.הרגשתי רטט בכיס.הוצאתי את הפאלפון שלי מהכיס.וראיתי הודעה מפלור.הסתכלתי עלייה במבט תוהה,והיא רק התחמקה ממני.פתחתי את ההודעה בפאלפון,מתחיל 'הם מסתכלים עלינו!,וזה להימאס עליי.מה אני פוסטר?!,עוד מעט הוא יבקש חתימה!.אני מתאפקת לא ללכת ולשאול אותם מה הבעיות שלהם!'.שסיימתי לקרוא את ההודעה הסתכלתי עליה.אף אחד כמעט לא מצליח לעצבן אותה.ושמצלחים...לא כדי להיות בסביבה."תרגעי!".אמרתי בלחש.ולא היה אכפת לי אם משהו
שומע אותנו,והייתה לי הרגשה שהם,כן שומעים. אחריי 5 דקות התאומים האילו בטובם לבוא,"הללויה!,כבר חשבתי שהמורה חטף אתכם!"אמרתי,ברגע שניק חיבק אותי."טוב,הוא החזיק אותנו 5 דקות אחריי השיעור כדי להסביר לנו משהו ,אז טכנית.כן,נחטפנו!",אמר ואני התחלתי לצחקק.נכנסנו למכונית.
אני ופלור התיישבנו מאחורה,והתאומים התיישבו מקדימה.התכלנו לנסוע לכיון היציאה מחניון בית-הספר,עברנו ליד המכונית של משפחת סמית,היבטתי בו ואז,בשניה אחת הוא מלמל משהו בלי קול 'אני יודע'.פעימות הלב שלי התעצמו בשניה אחת.והראש לי הסתחרר,ואז הבנתי את הכול.הוא יודע הכול...
מקווה שאהבתם את הפרק!.ושוב מצטערת על האיחור!.
LOVE YOU
DANI :)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
