להתמודד אין דרך אחרת

אוף הייתי עייפה כבר בעשר אבל לא ריציתי ללכת לישון

כי לא רציתי להרגיש את הבדידות הרגעית הזאת לפני שאני נירדמת

בכול מקרה לא ממש רציתי להירדם כי יש לי סיוטים

אני אפילו לא זוכרת אותם אבל מה שכן אני יודעת שזה חלומות שממש לא בא לי

לחלום לפני כמה זמן זה היה על על אביב ודניאל וגם על אמא שלהן והסבתא

הרבה זמן לא חלמתי עליהן זה היה מוזר

ואתמול גם היה לי איזה חלום לא חלום כזה

והנה אני עכשיו באותו המצב שתיים בלילה עדיין ערה

ועדיין לא באמת בא לי לעצום את העניים ולחלום עוד הפעם

על מה שכול כך לא בא לי לחלום ואני אפילו לא יודעת על מה.

אני לא מאמינה זאת הפעם השלישית שלי בחודשיים האחרונים שאני חולה

כן אני לא הכי אוהבת את היום יום שלי

אני מנסה אבל לא תמיד מצליחה

בכול מיקרה זה זמן טוב לעשות מחשבה מחודשת "למערכת"

כי עכשיו כשאני יושבת בבית עם בחילות ואף נוטף נזלת

אני מבינה שאחרי הכול החיים שלי לא כאלה נוראיים כמו שלפעמים אני מרגישה שהם

כן יש לי עם הרבה להתמודד אבל למי לא?

כאילו בסך הכול אני יכולה להסתכל על הכול בחיוך

כי אחרי הכול ברוך השם אני נימצאת בכיתה טובה עכשיו

עם אנשים טובים מסביבי

ואני מנסה לעשות את הכי שאני יכולה בלימודים

ועם החברות שלי

וכמובן עם עצמי

אני גם הולכת לפסיכולוגית שלי פעם בשבועיים

הולכת לסדנת דרמה וגם רוקדת קצת זומבה לכיף

אז מה אני יכולה לבקש יותר מיזה?

בסך הכול אני נהנת אחרי הכול

אוף שאני יבריא כבר:(

מה הקטע באמת ? אני לא מבינה ? למה לי לא מגיבים? מה אני לא מספיק מעניינת?

אוף זה כול כך לוקח אותי לקטע הזה שכן יש לי חברות והכול אבל זה לא מתקדם לשום מקום

כול כך מתסכל

 כאילו מה אני לא מספיק טובה בשביל שיחשיבו אותי לחברה טובה שנימצאת שם בשביל להקשיב.?

באמת ובתמים אני חושבת שאני באמת בן אדם טוב אני רק לא מבינה מה לא בסדר בי

שאנשים לא רואים את זה?

לא יודעת אולי אני חסרת ביטחון ואולי אני צריכה את האישור של האחרים אבל אז מה?

כן זה מתסכל , לפעמים אני לא מצליחה להבין למה זה באמת ככה , כי אחרי הכול אני חושבת

שאני מודעת לעצמי ואני מודעת לזה שאני בן אדם טוב אז למה אנשים מסביבי לא רואים אותי

כמו שאני רואה את עצמי?