קינו נו טאבי זה כמו סקס טוב בתוך מקוה מים כלשהו [עוד לא החלטתי אם ים, בריכה טבעית אך נקייה להחריד, נחל או אמבטיה] מוקף בשדות של פרחים ועצי אורן בריח הרמוני נפלא [עם דגש על עצי האורן, הפרחים עם הריח שאני אוהבת ואף-פעם לא מזהה, וורדים אדומים], לצלילי הסונטה השנייה של רחמנינוב בביצוע ריכטר [כן, ריכטר גם יכול פשוט להשתעשע על הפסנתר] מנוגנת בלייב כמובן, בזמן שאני [אנחנו? הרי לסקס צריך שניים] צופה על שקיעה כמו שמתוארת כ"עליית אנדימיון" [שקיעה בתוך ענן גז שנמשכת כמה שעות ואפשר לתאר אותה לאורך 2 עמודים בכיף] כשכל מה שאתה רואה מסביבך זה עמודי ענן וחיות מוזרות בגודל לא ברור [כי אין קנה מידה בכלל, אבל למי אכפת], עם מגש סושי וסשימי למיניו+תה ירוק אם כבר בקונספט של טקסי תה עסקנו. ותוך כדי שיחה-דיון מאלה שגורמים לך באמת להטיל ספק ולחשוב מחדש על דברים, החיים, על עצמך, על אנשים.
כן, ככה בדיוק.
אני איהנה לפחות מאחד מהדברים הנפלאים הללו, בהתאם למצב הרוח\תודעה\רמת כאב\דיכאון שלי. מי יתן ומכולם ביחד.
לחיי סקס טוב, שחיה ושכשוך במקווי-מים, שדות פרחים אינסופיים ויערות ריחניים, וורדים וסיפנים ופרחים לבנים יפים אחרים, מוזיקה נפלאה, שקיעות וזריחות יפות, פלאי הטבע והנפלאים באמת ופלאי היומיום, ספרים, שיחות עמוקות, אינטימיות, הטלת-ספק, סושי, תה על כל סוגיו וצבעיו [חוץ מאלו עם השוקולד או הוורדים], התרבות היפנית, טקסי תה, זן, החושים שלנו ואי-השלמות של העולם שלעולם לא יאפשר את מה שתיארתי למעלה.
[אבל זה בתוך הראש שלי, שם אפשר]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
